העלמת פחד קהל בעזרת ניהול שאלות נכון
כיצד שאלות מהקהל מורידות פחד קהל?
אנשים עם פחד קהל שקוראים את כותרת המאמר עכשיו, בודאי לא מבינים כיצד פרדוקס כזה יכול להתקיים. הרי אנשים שמפחדים לדבר מול קהל רוצים לעלות לבמה, לירות את הטקסט ולסיים עם ה’התעללות’ כמה שיותר מהר. במאמר זה אמנה שלוש סיבות עיקריות לכך ששאלות מהקהל יכולות להפחית את פחד הקהל ואפילו להעלים אותו. לא מאמינים? תתחילו לקרוא.
שאלות הופכות נאום לשיחה
סיבה ראשונה נעוצה בכך ששאלות מהקהל הופכות את הנאום ממונולוג לדיאלוג. ברגע שהנואם משתף אפילו אדם אחד מהקהל, תחושת האחריות מתחלקת בין שני אנשים והיא איננה מוטלת לגמרי על כתפיו של הדובר. באחד מהשיעורים שלי, תלמידה שסובלת מפחד קהל חריף עלתה לנאום וציינה לכל אורך הנאום שהיא מאוד מתרגשת והיא מרגישה כיצד הרגליים שלה רועדות. כשההגיע שלב השאלות מהקהל נראה שהיא מרגישה נינוחה, והחלה לדבר בשטף ובנהירות. בסוף הנאום שאלתי אותה איך הרגישה, והיא באמת תיארה סיפטומים של פחד קהל.
כאשר שאלתי אותה ספציפית על שלב השאלות מן הקהל, היא עצרה לרגע והבינה שזהו השלב בנאום שבו לא הרגישה סיפטומים של פחד קהל. כאשר שאלתי אותה למה? היא ציינה שזו הייתה שיחה בין שני אנשים ובשיחה יש פחות לחץ על הדובר. למעשה, כאשר היא ענתה על השאלה היא הרגישה בשיחה ולא במונולג, ולכן הלחץ ירד וכך גם הסימפטומים. עדיין לא השתכנעתם? נעבור לסיבה השנייה.
שאלות מהקהל מחזירות את הדובר לפוקוס
סיבה נוספת לתרומתן של שאלות להפחתת פחד קהל היא, שהן מוציאות את הדובר מה”בועה” בה הוא נמצא.
הרבה פעמים כשאנשים מתארים דיבור מול קהל, גם אם הם סובלים מפחד קהל וגם אם לא, הם מתארים תחושה של בועה. הקהל עבורם הוא מסיכה של פרצופים והם לא באמת מצליחים לראות אותם. התחושה היא של ניתוק מהזמן ומהמרחב. כאשר הדובר מקבל שאלות מהקהל, הפרצופים מתחילים להתחדד והם כבר לא “חומה של אנשים”. האדם ששאל את השאלה הופך למישהו שאפשר לנהל איתו אינטרקציה והדובר מתנתק מהבועה אליה הוא נכנס.
ומה עם שאלות מ-מ-ש קשות מהקהל?
בחלקו הראשון של המאמר עברנו על שתי סיבות עיקריות לכך ששאלות מפחיתות פחד קהל. בחלקו השני של המאמר נראה כיצד אפילו השאלה הקשה ביותר יכולה לתרום לתחושת השליטה ולהפחתת פחד קהל.
בחלקו הראשון של המאמר ציינתי שתי סיבות עיקריות לכך ששאלות תורמות לתחושת השליטה ולהפחתת פחד קהל. בחלק זה של המאמר אני רוצה לפרט את הסיבה השלישית וכן להראות לכם כיצד אפילו השאלה הנוראית ביותר יכולה לתרום לך כדובר.
הסיבה השלישית שנדבר עליה היא פועל יוצא מהסיבה השנייה (התנתקות מהבועה), כאשר הדובר מתנתק מהבועה בה הוא נמצא הוא “מתחבר למציאות”. במילים פשוטות יותר- “יוצא מהסרט שהוא נמצא בו”. אנשים שסובלים מפחד קהל לרוב יסיימו נאום וירגישו שעולמם חרב עליהם ויהיו בטוחים שהנאום שלהם היה הגרוע ביותר. שלא תבינו אותי לא נכון, יש מקרים בהם הנאום הוא באמת גרוע, אבל ברוב המקרים התחושה לא מייצגת את המציאות והנאום הוא הרבה יותר טוב ממה שנדמה לדובר.
באמצעות שאלות מהקהל, הדובר יודע בדיוק היכן הוא עומד מבחינת הקהל. האם הם מבינים את הנאמר? האם הם מתעניינים? השאלות מהוות אינדיקציה לכך שהנאום מעניין ונהיר, וכך הדובר מתחבר למציאות ולא נשען על ספקולציות או על תחושות/ חרדות פנימיות.
השאלה הכי מפחידה מהקהל?
כדי להבין את הנקודה הזו טוב יותר, אני רוצה להביא דוגמא לשאלה שכביכול היא הקשה ביותר שניתן להיתקל בה- “רגע, לא הבנתי את מה שאמרת עכשיו?!”. על פניו זוהי שאלה קשה מאוד משום שהיא מציינת את העובדה שההסבר שנתת כדובר לא היה ברור מספיק. אבל אם נבחן את השאלה הזו לעומק, נבין שהיא טומנת בחובה יותר אלמנטים חיוביים מאשר שליליים:
- השואל מתייחס אליך כסמכות- כאשר הוא שואל אותך את השאלה שוב, הוא בטוח שיש לך תשובה לתת לו. הוא מעריך אותך מספיק מבחינה מקצועית כדי לדעת שהמידע המקצועי הרלוונטי מצוי בידך.
- השואל הקשיב לך עד עכשיו- במידה והוא עצר אותך רק בנקודה זו, משמע שהוא היה בקשב עד כה. קהל קשוב זו תמיד אינדיקציה טובה לטיב הנאום.
- מספיק חשוב לו להבין- השואל מתעניין בנאום שלך מספיק כדי לציין בפני כל הקהל שהוא לא מבין. חשוב לו עד כדי כך שהוא מוכן לשים את עצמו בעמדת נחיתות כדי להמשיך להיות בקשב ולהבין את המשך הנאום.
לסיכום,שאלות מהקהל מהוות אינדיקציה מצויינת לטיב הנאום ולמידת הקשב של הקהל. הדובר מקבל תמונת מצב מדויקת יותר והוא איננו מתבסס על תחושות בטן או חרדות. אבל כדי להנות מהיתרונות הרבים של שאלות מהקהל צריך לדעת לנהל אותן היטב. במהלך הקורסים שלי אני מלמד טכניקות שונות להתמודדות עם שאלות, כאשר השורה התחתונה היא שאסור לפחד מהן, אלא למנף אותן על מנת ליצור נאום טוב ואפקטיבי יותר.
תָג:הפרעות מהקהל, חרדת קהל, פחד במה, פחד קהל, שאלות, שאלות מהקהל
