איך להשתמש היסוס וטנטטיביות כדי לשכנע אנשים
איך נתניהו (או כל מנהיג אחר) יכול להפוך את כל סדרי השלטון ועדיין לקבל גיבוי מרוב העם?
בעזרת רטוריקה של התלבטות וחוסר בטחון!
אני רוצה לטעון שנתניהו יכל – ואולי עדיין יכול(!) – לזכות לתמיכה של המרכז ואפילו השמאל בחקיקה שלו בעזרת טכניקה רטורית חריגה, אבל כזו שמתאימה למצבים חריגים. כמו עכשיו. טכניקה שהוכיחה עצמה עבורו בפתרון של קרע בעם. וטכניקה שיכולה לעזור לכל אחד מכם לשכנע אנשים שלא מסכימים איתכם.
טיפה רקע:
אתמול עיצבנתי את כל הצד הדתי/ביביסטי מבין החברים שלי (והעצבתי את שאר החברים ) כשכתבתי שישראל מחולקת לשבטים באופן שהופך את הקרע לבלתי הפיך. קיבלתי קצת קללות, היו למשל כמה שכתבו – ואני לא צוחק – שאני שטחי או אפילו בור. זה היה נחמד לקבל סוף סוף קללות מהסוג הזה. כל התיכון תמיד קיללו אותי בדברים הפוכים…
אבל שאלה אחת כנה, שאותה קיבלתי מביביסטים רק בפרטי ולא כאן, היתה – אז מה אתה מציע?
כלומר, אם אתה מסכים שביבי והממשלה נבחרו כדין (ואני מסכים)
ומסכים שמותר להם לקיים את האג’נדה שלהם (עדיין מסכים)
ומבין שהאג’נדה שלהם לא אמורה למצוא חן בעיניך (באסה. אבל עדיין מסכים)
אז איך נתניהו ורוטמן ולוין היו אמורים לעשות את זה?
והאמת היא שיש לי תשובה מצויינת לשאלה הזו.
כי אני יכול להוכיח לכם – ביביסטים ומפגינים כאחד – שבנימין נתניהו כבר עשה בדיוק את זה פעם אחת בעבר. ובהצלחה.
כן כן, נתניהו הצליח לערער את הדמוקרטיה, להפוך סדרי שלטון, להקפיא זכויות אזרח קריטיות – ועדיין לזכות בגיבוי נרחב של הציבור בכלל, ואפילו של הנהגת השמאל והערבים.
איך? בזכות רטוריקה של התלבטות, היסוס וטנטטיביות. שאותה אני ממליץ לכם.
אז למי שחי במערה או סובל מאובדן זיכרון: לפני שלוש וחצי שנים נתניהו סגר את בתי המשפט והקפיא המון-המון זכויות אזרח. בואו נמנה:
הוא הגביל את הזכות ללכת לעבודה, את הזכות להיפגש עם חברים, את הזכות ללמוד בבית ספר. הוא אפילו אסר על אנשים לצאת מהבית שלהם למשך ימים שלמים!
והציבור? עמד מאחוריו עם נתוני שיא בסקרים וגיבוי מקיר לקיר. מסמוטריץ ובן גביר ועד גנץ, לפיד, מיכאלי ואפילו אחמד טיבי. כולם גיבו אותו למרות שהדמוקרטיה היתה בסכנה, ולמרות שגם אז היה נגדו כתב אישום.
על פניו הסיבה היתה כמובן מגיפה עולמית שסיכנה חיים של אנשים. דבר שלרוב מאחד דעות. אבל עובדה שמנהיגים אחרים (=טראמפ) לא הצליחו לגבש את ההעם מאחוריהם. ונתניהו כן.
איך הוא הצליח?
בזכות חוסר בטחון מובלט ומופגן!
כן כן! מר בטחון-עצמי-ושכנוע-מול-קהל בכבודו ובעצמו עלה למסיבת עיתונאים כל ערב והקפיד על טון מתלבט וניסוח טנטטיבי. הוא הסביר שכל מה שהוא אומר מבוסס על מידע חלקי, שיש המון אי-ודאות, ושלמרות שהוא והצוותים עושים את כל המאמצים הם עדיין יעשו טעויות. וחוץ מכמה מתנגדי חיסונים, העם לגמרי זרם איתו.
וזה נשמע קצת אבסורד, לא? האם באמת התלבטות והיסוס מקרינים שכנוע ומשדרגים מנהיגות?
התשובה היא שכן, במקרים מיוחדים ואם משתמשים בהם נכון. ולמרות שכיום נתניהו לא עושה שום שימוש בטכניקה הזו (וחבל) הרי שבשנת 2020 הוא הוכיח יכולות של רב-אמן. אז הנה כמה טיפים:
הקסם של טנטטיביות זה שהיא מקרינה אנושיות, שמאד חסרה לפוליטיקאים (ומנהלים ואנשי מכירות וכד’).
בנוסף, היא יוצרת מרחב פתוח לדיון והבעת אי-הסכמה. היכולת הזו, להסכים שלא להסכים, כל כך חסרה לפוליטיקאים, שמנהיג שיודע להקרין אותה (=אובמה) משיג את תמיכת המרכז והמתלבטים.
בתור בונוס טנטטיביות מורידה אגרסיות של הצד השני, וכך מפחיתה את הרצון והיכולת שלו לתקוף.
יש עוד יתרון אפילו יותר גדול, אבל לפני שנגיע אליו בואו נסתכל איך הטכניקה הטנטטיבית באה לידי ביטוי היום במחאות? בהצלחה כבירה. כי גם בשיח של היום המתלבטים מרוויחים. כאשר נתניהו (וגם לפיד, ולמעשה כמעט כל הפוליטיקאים) השאיר את זירת ההתלבטות לבני גנץ ויואב גלנט, שעושים מזה הון פוליטי נהדר.
והלקח לכולכם: כאשר אתם נמצאים בויכוח גדול שבו כל הצדדים מתבצרים בעמדות ונלחמים, הצד שיהיה מסוגל להקרין נכונות להקשיב ינצח בקרב על המרכז.
אבל הבטחתי עוד יתרון, נוסף, ענק של טנטטיביות. וזו הזכות לטעות בלי לאבד תמיכה. יתרון שנתניהו השתמש בו כמו מלך בפעם הקודמת שהוא כיבה את הדמוקרטיה. כי אז הוא הצליח לעשות פליק פלאק מביך ולהודות בטעות עצומה שעלתה בחיי אדם, ועדיין הצליח לשמור על תמיכה מקיר לקיר של כל המערכת הפוליטית.
וגם אתם יכולים!
כי זאת זכות שמוקנית רק לאנשים שמלכתחילה שידרו שלא כל החוכמה אצלם ושהיו מוכנים להקשיב.
והנה הסיפור: בתחילת הקורונה נתניהו הסביר לציבור שאין צורך לשים מסיכות. הוא עלה ערב-ערב למסיבת עיתונאים, והמליץ על שיטות הגנה שבדיעבד הוכחו כחסרות ערך: למשל ללכת עם כפפות למכולת, או לחטא ידיים באלכוג’ל, או ללחוץ על כפתורי המעלית עם המרפק. ואז, בערך 3 שבועות אחרי תחילת הקורונה נתניהו עשה פניית פרסה בחריקת בלמים, ואמר לכולם שהוא טעה, ושבעצם מסיכות כן מועילות. לא רק מועילות- הכרחיות. לכולם. כל הזמן.
ואיזה מחר הוא שילם על הפליק-פלאק הזה? אפס. כולם נשארו איתו ותמכו בחובת המסיכות בדיוק כמו שהם תמכו בחובת הכפפות.
למה זה עבד לו אז? מצד אחד אז נכון שנתניהו למעשה שיקף את דעת המומחים. הוא לא המליץ על דעת עצמו – אבל כיום זה עובד הפוך. גם כשהוא החזיר את גלאנט והקפיא את החקיקה – אף אחד לא התשכנע לתמוך בו.
למה זה עבד לו אז: כי מראש הוא הסביר שהוא עובד לפי מידע חלקי שעתיד להשתנות. שהוא והמומחים נמצאים באי ודאות שהם בהדרגה יקטינו אותה, וגם כשהוא טעה הוא הכריז על כך בגלוי, הסביר מה מקור הטעות ומה הלקחים שהוא הפיק. ואז והבטיח שהוא עדיין ימשיך לעשות טעויות אבל גם ימשיך ללמוד מהן. וזה היה וואו.
ומילה אחרונה לאלו מכם שרוצים להשתמש בטכניקה אבל חוששים שאין להם את הכישורים של נתניהו: להיפך. מצבכם יותר טוב.
טכניקת ההיסוס והטנטטיביות עובדת יותר טוב לאנשים חסרי ביטחון כי היא פשוט יותר אמינה. הבעיה הכי גדולה של נתניהו כדובר היא שמרוב בטחון שהוא מקרין אנשים לא בוטחים בו – בדיוק כי הוא אף פעם לא מתלבט.
למעשה הטכניקה הזו היא כוח על של אנשים עם חוסר בטחון. אז תשתמשו בה בכל הזדמנות!
ואם מישהו מחברי הביביסטים קרוב לאוזן של נתניהו – תעבירו לו את המסר הזה.
