סיפוורו של יו”ד ממושב בדרום, תלמיד בסדנת פחד קהל על חווית פחד הקהל הראשונה שלו.

פחד הקהל שלי התחיל לפני שנים רבות כשהייתי בן 12.
במושב בו אני גר יש מסורת לפיה כל שנה ילדי כיתה ו מעבירים ריקוד דגלים לפני כל המושב בתחילת מופע בר המצווה של ילד שכבה ז’. במהלך החזרות רק אני ועוד ילדה הצלחנו ללמוד את צעדי הריקוד ומדריכת הריקודים הנחתה את כל הקבוצה להתבונן בי בזמן הריקוד ולחקות את צעדי.ואז הגיע היום הגדול ורגע לפני שעלינו לבמה המדריכה הורתה לי ולילה שנייה לעמוד וקידמת הבמה ושיתר הילדים יחכו את הילדה… וכך היה

עליתי לבמה והתחלתי את ריקוד הדגלים המסורתי של המושב. אחרי מספר רגעים התחלתי לשים לב שכמות גדלה ומתעצמת של אנשים בקהל מצביעה אלי וצוחקת ולא הבנתי למה.הסתכלתי על שותפתי לריקוד וידעתי שהיא שכחה את הצעדים והיא למעשה מאלתרת והילדים האחרים מחכים את הטעויות שלה.

כך שלמעשה זה נראה כאילו אני, הבנאדם היחיד שבאמת יודע לרקוד, עודה צחוק מהריקוד כולה וכאילו אני היחיד שלא יודע את הצעדים.אחרי שסיימנו את הריקוד פנו אלי אנשים מהקהל וצחקו עלי. אני הרגשתי נורא, הרגשתי קורבן למרות שאני הייתי היחיד שבאמת היה בסדר.

לטיפול בפחד קהל – להרשם עכשיו