איך להתכונן לנאום בקבוצה

הכנת נאום נתפסת כפעולה אמנותית – רבים מדמיינים את הנואם הדגול יושב ספון במשרדו הצופה על העיר וכותב את הנאום הסוחף בשטף אחד של ביטחון עצמי ושכנוע עמוק.
ייתכן שזה אכן עובד כך אצלם, אינני יודע – מעולם לא הייתי נואם דגול. אבל יצא לי להדריך הרבה נואמים – מתחילים, בינוניים, מתקדמים ומבריקים – וגיליתי שכתיבת נאומים היא גם אומנות ולא רק אמנות, שזו בעצם מלאכה המחייבת מיומנות, עבודה שחורה ושימוש בכלי-עבודה יעילים. גיליתי שגם מי שיש לו כישרון טבעי (ועל אחת כמה וכמה מי שאין לו) זקוק לשיטה יעילה שתאפשר לו לזקק נאום משכנע מתוך המון רעיונות, וגם מתוך בלק אאוט שבו אין רעיונות בכלל.
לשם כך אני מלמד את התלמידים שלי לעבוד לפי מפת דרכים מסודרת אשר תביא אותם באופן הקצר והיעיל ביותר לנאום הטוב ביותר שהם יכולים להכין. יש גם מאמרים המסבירים כיצד להכין נאום כאשר יש לנו זמן לכתוב ולחקור, וכיצד להכין נאום מאולתר בהתראה קצרה.

אז הנה: – שיטת גיא יריב לנאום יעיל

1. גיבוש האסטרטגיה
2. סיעור מוחות
3. סינון ואירגון
4. פיתוח הטיעונים
5. משוב ובקרה

שלב א’ – גיבוש האסטרטגיה

בשלב זה אנחנו בונים את תוכנית המשחק להכנת הנאום (שימו לב- לא אסטרטגיה לנאום, אלא להתכוננות לנאום), וכן מבררים את ההקשר והנסיבות של הנאום: מי יהיה הקהל, כמה זמן יעמוד לרשותנו? מה מצפים מאיתנו? מה אנחנו יוכלים לצפות להשיג? האם יהיו דוברים נוספים לפנינו או אחרינו? ועוד.

על בסיס המידע שאספנו אנחנו מגדירים מה אנחנו רוצים להשיג ואיך נרצה להשיג זאת. למשל, אם אנחנו לקראת רפראט באקדמיה המטרה שלנו תהיה להציג את המחקר שערכנו ולהראות שאנחנו שולטים בחומר. לעומת זאת, אם אנחנו לקראת מצגת ראשונה ללקוח פוטנציאלי אנחנו רוצים להראות לו את הפתרונות שנוכל להציע לו, ליצור קשר אישי חיובי, ולהשיג הזמנה (או אולי רק להשיג פגישה עם מקבל ההחלטות, תלוי בעיסקה).

עבודה בקבוצה:  בשלב זה חשוב לוודא שישנה בשלב זה חשוב לוודא שישנה תמימות דעים בקרב חברי הקבוצה לגבי מטרת הנאום ודרכי הפעולה. משמעות הקונצנזוס הוא שכל חברי הקבוצה מזהים מטרה משותפת לנאומים. במידה והאינטרסים אינם חופפים, חשוב שעובדה זו תיחשף ותלובן ושיוגדרו יעדים שכן משותפים.
בנוסף, שלב גיבוש האסטרטגיה הוא זמן טוב לברר את נקודות החוזק והחולשה של כל משתתף. פעולה זו חשובה גם אם המשתתפים מציגים יחד פעמים רבות בכדי שניתן יהיה לתכנן חלוקת עבודה אפקטיבית. אם המשתתפים אינם מכירים טוב, או ששמעולם לא הציגו ביחד (גם אם הם מכירים שנים) שלב זה הופך קריטי.

שלב ב’ – סיעור מוחות

בשלב זה אנחנו פונים לצד היצירתי שלנו ומנסים לייצר כמה שיותר רעיונות לטיעונים ודוגמאות כדי שנוכל בהמשך לבנות מהם טיעון. חשוב בשלב הזה לתת לאסוציאציות שלנו לרוץ בחופשיות כדי שיהיה לנו בהמשך כמה שיותר חומר לעבוד איתו. לכן, חשוב לרשום על הדף כל בדל רעיון, כיוון שכאשר קופץ לנו לפתע פרץ של רעיונות, אנחנו עשויים לשכוח אחד בזמן שאנחנו מייצרים אחרים.
לאלו מאיתנו שהם בעלי חשיבה ביקורתית חריפה, אני מאד ממליץ בשלב זה לנתק (באופן זמני) את המתג של הביקורת, ולרשום על הדף גם רעיונות שהם בוודאות חלשים. הסיבה לכך היא שחשיבה ביקורתית חוסמת את התהליך היצירתי על ידי ציפיה שכל רעיון ייפרוץ החוצה ברמת גימור גבוהה – הדבר מונע מרעיונות חצי מבושלים שניתן היה לפתח בהמשך מלהגיח לאוויר העולם.
אגב, מי שיתמיד בגישה ביקורתית לסיעור-מוחות לאורך שנים, עשוי לאבד מהיצירתיות שלו לטובת דימוי עצמי שלילי.

עבודה בקבוצה: כאן כדאי לנצל את הייתרון של ההפריה-הדדית המתרחשת כאשר עושים סיעור מוחות כאן כדאי לנצל את היתרון של ההפריה-הדדית המתרחשת כאשר עושים סיעור מוחות ביחד. חשוב להבין שסיעור מוחות הוא תהליך של יצירת אסוסיאציות, ואסוסיאציות נוצרות כאשר טיעון שמוצג מזכיר לך רעיון אחר שהופך בתורו לרעיון ומזכיר רעיונות אחרים. כאשר עובדים בקבוצה התהליך הזה מוכפל מכיוון שכל טיעון מזכיר משהו אחר לכל משתתף, וכך יוצר טיעונים נוספים שכל אחד מהם יפרה בתורו את הדיון וייצור רעיונות נוספים.
מצד שני, סיעור מוחות קבוצתי רגיש לביקורת וקטילה אפילו יותר מאשר סיעור מוחות אישי (במיוחד אצל משתתפים הסובלים מפחד קהל) ולכן מאד חשוב לא לקטול אף רעיון. במקום זה כדאי לרשום את כל הרעיונות על הלוח, ולתת לתהליך הטבעי שבו רעיונות מסויימים מעוררים אסוסיאציות נוספות יותר מרעיונות אחרים לברור את התוכן הטוב מהרע.

שלב ג’ – סינון ואירגון

בשלב זה אנחנו מגבשים את כל הרעיונות שעלו לנו בשלב סיעור המוחות לכדי שלד של נאום שיקדם את האסטרטגיה שלנו. אנחנו מסתכלים שוב על הדף עם הרעיונות שעלו לנו בסיעור מוחות, ומגבשים אותם לכדי ראשי פרקים. ישנן כמה פעולות שנחוץ לעשות בשלב זה:

• גיבוש – לבחון אילו רעיונות ודוגמאות הולכים ביחד כטיעון יחיד. ייתכן מאד שכמה רעיונות שרשמתם במקומות נפרדים הם בעצם טיעון אחד. כך למשל ייתכן שרעיון חלש שאולי היינו פוסלים הוא דווקא הפיסה של הפאזל שנחוצה להשלים טיעון אחר.
  כמו כן גיבוש כמה רעיונות לטיעון אחד מצמצם את הבלגן והפיזור מבלי לאבד ידע.
• סינון – צריך להחליט אילו רעיונות צריכים להיפסל ולא להיכנס לנאום. ישנן הרבה סיבות אפשריות שלא להציג רעיונות: ייתכן שהם פשוט לא משכנעים, או שגויים עובדתית, או אולי יעליבו חלק מהקהל. במיוחד חשוב להיזהר שהם לא סותרים טיעונים אחרים שאנו מציגים.
  אגב, לפעמים קורה שרעיון מסויים הוא טוב, רלוונטי ומשכנע – אבל פשוט אין מספיק זמן להציג אותו.
• אירגון: לבחור את הסדר שבו נציג את הטיעונים. במילים אחרות, להכין ראשי פרקים.

כאן אגב אנחנו ‘מדליקים’ את מתג החשיבה הביקורתית שאותו ‘כיבינו’ בשלב סיעור המוחות. בשלב זה חשוב מאד להסתכל בעין בוחנת על השירבוטים שרשמנו ולבחור איזה מהם עומד בסטנדרטים הדרושים.

עבודה בקבוצה: חשוב להכין מערכת ראשי פרקים אחת משותפת לכל חברי הקבוצה כך שכל אחד מהם רואה לא רק את המסרים שלו אלא גם את אלו של חבריו. ראשי פרקים משותפים נותנים לחברי הקבוצה ולנאומים שלהם תחושה של אחידות ומטרה משותפת, ומונעים את שלוש הרעות החולות של עבודות ועדה: סתירה, חפיפה, והתעלמות.

• חפיפה: מונעת מחברי הקבוצה להסביר חומר חדש ומעניין יותר, ויוצרת אצל הקהל תחושה שהזמן שלו (או כושר ההבנה שלו) אינם מוערכים על ידי הקבוצה.
  חפיפה קורית כאשר כל משתתף מכין את ראשי הפרקים בעצמו, וכל משתתף מחליט לדבר על הנושאים החשובים ביותר. מכיוון ש-great minds think alike, סביר שהמשתתפים ייתכנסו לאותן נקודות שיחזרו על עצמן.
• סתירה: במקרה הטוב חוסר עקביות תפגע באמינות של הטיעונים ושל הקבוצה. במקרה הרע סתירות נראות כמו נוכלות וניסיון מכוון להטעות את הקהל.
  סתירות מתרחשות כאשר אינטרסים מנוגדים של חברי הקבוצה לא הובהרו בשלב גיבוש האסטרטגיה, או כאשר ראשי הפרקים לא נבחנים במבט כולל.
• דילוג על טיעון: מהווה הזדמנות שהוחמצה להשתמש בטיעון טוב, ותוביל לרוב למשחק השמצות בנוסח ‘אבל חשבתי שאתה אמור לדבר על זה’.
  כדי להימנע מויתור על טיעון מומלץ לעבור על הטיוטות שנכתבו בשלב סיעור המוחות, ולוודא שכל נקודה שהועלתה על הכתב נבדקה, והוחלט אם היא טובה (ואז נכנסת לראשי הפרקים) או לא טובה (ואז היא נמחקת).

שלב ד’ – פיתוח טיעונים

בשלב זה אנחנו לוקחים את ראשי הפרקים שהכנו, ועובדים על להפוך כל כותרת לטיעון מלא. במילים אחרות, אנחנו מוסיפים ‘בשר’ על השלד שיצרנו מקודם.
לשם כך אנחנו צריכים להכין הסבר הגיוני לכל טענה שלנו, שמנמק מדוע היא נכונה באופן עקרוני. בנוסף, עלינו לספק עובדות ו/או דוגמאות לכל נקודה שכזו, כדי להמחיש אותה ולתת גיבוי עובדתי לדברים שלנו.
לדוגמה, אם אנחנו מציגים נאום סיכום בבית משפט – חשוב לנמק כל טיעון לזכות הצד ולהסביר למה ההיגיון המשפטי מאחוריו, וכן להביא דוגמאות (תקדימים). לחילופין, אם אנחנו מציגים מוצר חשוב -להסביר מדוע כל ייתרון שלו חשוב עבור הלקוח, וכן להביא גיבוי עובדתי בדמות נתון מספרי תומך, ציטוט של לקוח מרוצה, או דוגמה של מאמר עיתונאי משבח.

עבודה בקבוצה: שלב זה הוא השלב היחיד שעדיף לעשותו בנפרד – איש איש לעצמו. באופן זה אפשר להספיק יותר. יש לציין כי עבודה משותפת עשויה להרגיש יעילה יותר מפני שהקבוצה אכן תפתח טיעונים יותר מהר מאשר כל משתתף בודד, אבל זו אשליה אופטית מפני שהקבוצה עדיין איטית בהרבה מאשר עבודה במקביל של כל המשתתפים.

כמו כן, בשלב זה כל אחד יכול לבדוק עם עצמו האם יש לו מספיק חומר, והאם ברור לו מה הוא מתכונן לומר. גם כאן בעבודה משותפת עשויה להיות תחושה אצל חברי הקבוצה החלשים, שהם מייצרים תוכן איכותי יותר בעזרת החברים החזקים, אבל גם כאן זו אשליה, כיוון שכאשר הם ייצטרכו לקום ולנאום הם יגלו שאין להם הערכה נכונה של כמה תוכן יש להם, ושאין להם באמת טיעונים משל עצמם לפתח.

מותר כמובן להתייעץ עם חברי הקבוצה האחרים, ורצוי שהאחראי בקבוצה יבדוק שכולם מתקדמים – אבל חשוב יותר לתת לכל אחד לקחת אחריות על הנאום של עצמו.

שלב ה’ – משוב ובקרה

בשלב זה אנחנו לוקחים צעד אחורה ובוחנים את הנאום שכתבנו מנקודת מבטו של הצופה. אנחנו מציגים את הנאום לעצמנו – אפשר בלב, עדיף בקול – ומתרשמים מהחלקים הטובים והפחות טובים. זו הזדמנות בשבילנו לתפוס שגיאות ותקלות ולתקן אותן. ואם תיקנו – לקרוא את הנאום מחדש בצורתו הסופית.
ייתרון נוסף של שלב זה הוא שהוא מתרגל אותנו לקראת הצגת הנאום, ומאפשר לנו להשיג שליטה טובה יותר ושטף דיבור כאשר נעמוד מול קהל.
לדוגמה, אנחנו עשויים לגלות שהטיעון הראשון והאחרון בעצם די חופפים, או שאחת הדוגמאות שלנו עשויה להעליב את הלקוח כי היא משבחת את המתחרים שלו.
אגב, חשוב להתנתק מעט מהכתיבה לפני שלב זה, כדי שנוכל לקבל נקודת ראיה חיצונית מעט. לפעמים מספיק לצאת להפסקת סיגריה או לעשות שתי שיחות טלפון – העיקר לחזור עם ראש מעט נקי ופתוח כדי לבחון את הנאום ‘מבחוץ’.

בעולם האמיתי קורה שהקווים בין שלב לשלב טיפה מעורפלים, וכן קורה שצריך לדלג אחורה וקדימה. זה טבעי לחלוטין. אבל חשוב לא לדלג על אף שלב כי אז אנחנו נמצא את עצמנו כותבים נאום נהדר שמוכיח את הדבר הלא-נכון (אם דילגנו על אסטרטגיה), או נעלה לבמה ונציג נאום ובאמצע ניתקע בגילוי שאנחנו מעליבים את הקהל (אם דילגנו על משוב ובקרה).

עבודה בקבוצה: משוב ובקרה נעשים טוב יותר בצוות, כאשר כל אחד מציג את התכנים שלו מול שאר הקבוצה ומקבל מהם משוב.  חשוב שכל אחד ייתן ויקבל משוב מפורט עם הצעות לשיפור (לא רק “היית אחלה”) וחשוב לבדוק שבאמת אין טיעונים עם בעיית סתירה, חפיפה או התעלמות

טיפים להצגה משותפת של הנאום

• דאג להיראות מעורב כאשר חבר אחר בקבוצה נואם. אל תבהה, אל תחטט באף ובאופן כללי תיראה מתעניין. אם אתה עייף מכדי להקשיב, נסה פשוט לחקות את הבעת פניו של הנואם.
• חשוב להציג את המבנה המשותף בכל נאום: “אנחנו נציג ארבע סיבות להתקדם עם הפרוייקט – אני אציג את הסיבה ה-X וה-Y, ושותפי ידבר על סיבות A, B , ו-C,
• כדאי לתקשר ולהעלות רעיונות גם כאשר אתם כבר על הבמה.  אם שמעת את הצד השני אומר משהו ויש לך רעיון לתגובה, שתף את חבריך ברעיון.  אם אין לך רעיון לתשובה ותורך מתקרב, בקש את עזרתם.

רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם עכשיו