החדשות הרעות: |
מקור הבעיה |
חוויית הכישלון הזו תגרום לכך שבפעם הבאה שבה הוא ייצטרך לדבר מול קהל במסגרת מלחיצה הוא יהיה לחוץ עוד יותר. לא רק שקיים הלחץ הרגיל, אלא שעכשיו הוא גם יודע שכאשר הוא לחוץ הוא מפשל, ולכן הוא נעשה לחוץ מעצם היותו לחוץ. כמובן שהתהליך הזה מאיץ את עצמו ולכן פוגע יותר ויותר ביכולת של הבחור לעמוד מול קהל. מהר מאד הבחור שלנו יחליט בכלל להימנע מלנסות בכלל ויישתכנע שאין מה לעשות, אלו החיים, והוא כבר לא ייזזכה להיות דובר טוב בגילגול הזה. למרבה המזל, הייאוש הזה אינו מוצדק, כיוון שהתהליך שהצגתי עובד גם בכיוון ההפוך. כל מה שצריך זה להיכנס למסגרת שתתניע אותו. |
הפיתרון |
כמו בכל קלישאה של ספר פסיכולוגיה בגרוש, העובדה היא שלא ניתן להתגבר על פחד קהל בלי לקבל החלטה נחושה לנצח אותו, ובלי להבין היטב את אופי הפחד. כמה מילים על קואוצ’ינג – לעבוד עם מאמן על פחד קהל זה כמו ללמוד לשחות בלי מים – אפשר לרכוש את כל התנועות, אבל זה לא מכין להתמודדות עם הדבר האמיתי. לכן אני נותן אימון באמנות הנאום והשכנוע רק למי שצריך עזרה בשיפור היכולות – לא למי שצריך להתגבר על פחד קהל. כדי להתגבר על פחד קהל אין ברירה – חייבים קהל. לכן אני מקיים סדנאות וקורסים שבהם אני מקפיד על כיתה של 15 איש – מספיק כדי להיות מפחיד, ועדיין מספיק קטן כדי לאפשר לכל משתתף לתרגל בכל שיעור. החלק השני זה להבין את הבעיה. החשש האמיתי מקהל הוא תמיד מעורפל – תלמידה לשעבר תיארה אותו במילים ‘הפחד שאני אגמור לדבר והם יגידו “מה זה השטויות האלה ומי זאת המפגרת הזאת?”. מכיוון שמקור הפחד לא ברור, קשה יותר לפתור אותו לבד. הפתרון לכך הוא ביקורת בונה אך חריפה ומדוייקת. כדי להתגבר על החשש המעורפל להיכשל, צריך להפוך אותו לפחד מוגדר שאפשר לנצח. לכן בקורסים שלי, כל משתתף נואם בכל שיעור, ואחרי כל נאום הוא מקבל משוב מפורט מאד שמסביר בדיוק מה היה לא טוב (וגם מה כן היה טוב) ואיך לשפר את זה. בתוך מפגשים ספורים הבעיות בנאום נעלמות, ויחד איתם גם החרדה. מהבחינה הזו תירגול בלבד לא משיג את התוצאות, כי הוא פשוט גורם להטמעה של הרגלים רעים שפוגעים בכושר הדיבור ולכן מנציחים את תחושת הכישלון.
|
כמה מילים על פחד קהל בישראל |
פחד קהל הוא תופעה נפוצה מאד בישראל. מערכת החינוך שלנו, מגן-הילדים ועד הפוסט-דוקטורט, אינה מלמדת דיבור בפני קהל או מעודדת את התלמידים לרכוש את הכלים לכך בעצמם. יותר מזה, רוב המורים מדכאים את הנסיונות להבעה עצמית של תלמידים כבעיות משמעת (אבא שלי חוקר את התחום הזה). ולכן כאשר הישראלי הממוצע נכנס לשוק העבודה אחרי 12, 15, או 18 שנות לימודים הוא נטול הכשרה פורמלית ולרוב גם בלי שום נסיון מעשי. אגב, גם אנשי ההוראה בישראל – גננות, מורות, מרצים ומתרגלים – לא מקבלים הכשרה בדיבור בפני קהל. אני משער שהמידע הזה לא מהווה הפתעה – הרי כולנו נתקלנו בהמון מורים משעממים – אבל חשוב לי להדגיש את המשמעות שלו – מורה שלא רכש כלים לדיבור בפני קהל לא יוכל להקנות את הכלים הללו לתלמידים שלו.
צריך עוד עזרה מול פחד קהל?הירשם עוד היום לקורס הדיבור מול קהל של גיא יריב : התוצאות מדברות בעד עצמןצלצל: 077-8200201 |