שיטת הפוך-על-הפוך לטיפול בפחד במה

הדוגמה הכי טובה לשיטת  הפוך-על-הפוך היא פרק של סיינפלד שבו ג’ורג’ החליט לעשות הכל הפוך ממה שהוא היה עושה – שאם  הוא תמיד הזמין במסעדה מנה קבועה הוא ייקח עכשיו משהו שהוא אף פעם לא טעם (ומגלה שזה מאד טעים), שאם הוא רואה בחורה יפה והוא אף פעם לא העז לגשת אליה אז עכשיו הוא דווקא ינסה (ולהפתעתו היא דווקא שמחה), ושאם הוא יוצא איתה לדייט ובסוף היא מזמינה אותו לעלות אז הוא דווקא יגיד שעדיין מוקדם מדי (מה שגורם לה לחשוק בו יותר). בקיצור, לעשות ההיפך מהדחף הראשוני שלו.

אז איך כל זה קשור לפחד קהל?  בגלל שחרדות חברתיות גורמות לנו לתגובות אוטומטיות שבדרך כלל מכניסות אותנו למעגל סגור, ועל ידי שבירת המעגל הזה בשיטת הפוך-על-הפוך אפשר להילחם בפחד.  

זה קורה כי עצם המעשה של סתירת הפחד נותן תחושה של התמודדות, וגם בגלל האופי הלא-רציונלי של הפחד.  תזכרו: עצם המהות של פוביה היא חרדה שהסובל ממנה מודע לחוסר ההיגיון שבה (אחרת זו פסיכוזה ולא פוביה) אבל עדיין חש את החרדה. לכן פעולת הדווקא מאד אפקטיבית כי היא ‘מוכיחה’ לנו  שהפחד אינו אמיתי ושלא יקרה שום דבר אם נישיר מבט לקהל או נאט את קצב הדיבור וכד’.

טיפ #1  הבעיה: חוסר קשר עין
לדוגמה, טכניקה יעילה בקורסים שלי היא לגרום למשתתף שנמנע מקשר עין עם הקהל להתחיל את הנאום שלו במבט ארוך ובוחן על כל אחד מהמשתתפים.
זה לא קל. בפעמיים הראשונות  צריך ממש ללחוץ, וגם אחר כך קצת להזכיר. אבל זה בדרך כלל עובד מצויין ואחרי שלושה ארבעה תירגולים בעיית הקשר-עין נעלמת לתמיד, והמשתתף חווה ירידה בפחד קהל.  היתרון של פעולת ה’הפוך-על-הפוך’ הוא שהיא נותנת למשתתף חוויה של התמודדות המחליפה את החוויה של בריחה והימנעות.