פתרון לחרדת קהל: נאום מובנה

המון פעמים כשאנחנו רואים אנשים שנתקעים בדיבור מול קהל, או כשאנחנו עצמנו מרגישים תקועים כשאנחנו על במה, יש לנו את התחושה שאבדו להם המילים, או שאין להם מה להגיד.  אין דבר רחוק יותר מהמציאות.  במאמר הקודם ראינו איך חוסר אירגון מחריף את החרדה וגורם לבלק-אאוטים והתקעויות, במאמר זה נבין את הפתרון שאותו אנחנו מיישמים בקורס שלנו להתגברות על חרדת קהל.

אז מה הפתרון?

 באופן מפתיע, הפיתרון לבלגן במילים הוא לא לנסות ולהגיד כמה שיותר, אלא דווקא כמה שפחות, ובמילים אחרות – לתעדף.  מה שאני מלמד בסדנאות דיבור מול קהל שלי זה לבחור 2-3 דברים עיקריים שאותם אנחנו רוצים להגיד, ופשוט לצנזר את כל השאר, גם אם זה אומר לוותר על דברים חשובים, יפים משעשעים ומעניינים.  במקום זאת אנחנו מארגנים את אותם רעיונות עיקריים מציגים אותם בראשי פרקים ואז, ורק אז, מתחילים לפתח כל אחד מהם. דייל קארנגי, מומחה הניהול והנאום האמריקאי ניסח את הרעיון הזה פעם כך:

“Tell them what you’re going to tell them.  

And then tell them.

And then tell them what you told them”

 בצורה זו אנחנו מציגים בפתיחה את הנקודות שעליהן נרצה להרחיב, ועושים זאת בקצרה.  מה שזה נותן לנו זה הגנה מפני בלק-אאוטים והיתקעויות.  אותן נקודות מפתח יוצאות החוצה כל כך מוקדם שאנחנו לא מספיקים להיתקע או להתבלבל, וכאשר הן יצאו אנחנו כבר ‘מחוייבים’ להן, ולכן לא צריכים להתלבט ולקבל החלטות מה להגיד עכשיו.  זה חשוב כי התלבטות וקבלת החלטות הן פעולות שמאד קשה לקיים תחת לחץ.

למה דיבור מול קהל הוא קצת כמו טירונות

דבר נוסף שקורה הוא שההצגה בקול רם של תכני הנאום פועלת גם להזכיר לנו עצמנו על מה נדבר.  כאן הדימוי שלנו הוא לא המטבח אלא המטווח: זוכרים איך במטווחים שבטירונים, כאשר הטירונים בלחץ היסטרי והמפקדים עוד יותר, מקפידים לצעוק בכל רם את כל הוראות הבטיחות?  המ”מ אומר ‘נשק ב-60 מעלות’ וכולם חוזרים אחריו, וכן הלאה.  זה קורה בגלל שמומחי הבטיחות בצבא גילו, על בסיס מחקרים רבים, את מה שאני עכשיו מלמד לעשות מול קהל – שאמירה בקול רם של דברים מזכירה לנו אותם גם תחת לחץ קיצוני.  יש כן אפקט של שינון (כי אנחנו חוזרים על אותו מסר שוב ושוב), ובנוסף יש כאן ויתור על תירוצים, כי ברגע שהתחייבנו בקול רם לעשות משהו יותר קשה לנו לא לעשות אותו.

דבר אחרון וקטן, הוא שבלי קשר ללחץ ולמתח, הטכניקה של להציג ראשי פרקים בפתיחה היא באופן כללי טכניקה טובה מול קהל.  היא גורמת למאזינים להרגיש שחשבת מראש על דבריך ושאנחנו יודעים לאן בכוונתנו להגיע.  היא גם עושה להם סדר בראש ומאפשרת להם לקלוט יותר בקלות את התוכן כאשר הוא יגיע.  לבסוף, היא מבטיחה לקהל שאיננו עומדים ‘להתברבר’ בנאום.  כך שגם מי שאינו סובל מפחד קהל טוב יעשה אם יקפיד להציג בתחילת דבריו את תוכן העניינים.