בלק-אאוט : למה זה קורה ואיך לצאת מזה
הסיוט הכי גדול של כל נואם התממש לריק פרי ביום שני שעבר. פרי, מושל מדינת טקסס ומועמד מבטיח לנשיאות השתתף באותו ערב בדיבייט מול שישה מועמדים נוספים וברגע השיא של הנאום שלו הודיע כי בכוונתו לסגור אם ייבחר שלושה משרדי ממשלה: משרד החינוך, המשרד לאיכות הסביבה ו-…, אה…, אה… הוא לא הצליח להיזכר בשלישי.
במשך שתי דקות מביכות להכאיב הוא ניסה להיזכר, ומי שייצפה בקטע ביו-טיוב ייראה שקשה לצפות בקטע עד הסוף מרוב אי-נעימות. למה זה קרה לו? מה הקשר בין בלק-אאוטים לפחד קהל (המושל פרי אינו סובל מפחד קהל)? איך נמנעים מבלק-אאוטים ומה עושים כדי לצאת מאחד כשהוא קורה?
למה זה קרה?
בלק-אאוט הוא השם הנפוץ למצב שבו הזיכרון שלנו לא מצליח לאתר פריט מידע שאנחנו יודעים בודאות שנמצא ברשותנו. בלק-אאוטים קורים כל הזמן, אבל יש להם נטיה לקרות הרבה יותר תחת לחץ, לדוגמה מול קהל.
הסיבה לכך קשורה למנגנון ה’הילחם או ברח‘ (fight or flight) שבו הגוף שלנו מתכונן לקרב. במסגרת זו המוח שלנו מתעסק כולו במאבק הקרוב ומזניח יכולות מורכבות יותר של ניתוח מידע ופתרון בעיות. כתוצאה מכך פריטי מידע שזמינים לנו בשוטף יוצאים אל מחוץ להישג ידינו תחת לחץ.
האם בלק-אאוט נוצר רק מפחד קהל?
ממש לא. לריק פרי אין בכלל פחד קהל, כפי שהוא הוכיח בעשרות הופעות ונאומים מול מגוון רב של קהלים. במקרה זה הוא פשוט היה תחת הרבה מאד התרגשות ולכן איבד את הזיכרון. חשוב לזכור כי תגובת ‘הילחם או ברח’ כוללת גם “הילחם” ולא רק “ברח”, כלומר גם כאשר אנחנו מרגישים שאנחנו מתמודדים ומנצחים, אנחנו עדיין לא באמת מרוכזים.
עדיין לא מאמינים? הנה רשימה של סוגים שכיחים של בלק-אאוטים שאין להם קשר לפחד קהל.
- לשכוח לכבות את הדוד או לנעול את הדלת כאשר יוצאים בחופזה מהבית.
- להשתתף בויכוח ולהיזכר בטיעון המנצח שהייתם חייבים להגיד רק אחרי שהויכוח נגמר.
- להסתובב בלונדון ואז לשכוח איך אומרים מילה מסויימת באנגלית.
- להשאיר שאלה (או חלק משאלה) בצד במבחן ולתכנן לחזור אליו ואז לשכוח מזה.
איך להתמודד עם בלק-אאוט מול קהל
כאשר נקלענו לבלק-אאוט הדבר החשוב הוא לא להתאמץ ולהיזכר במילה שרצינו כי זה לא יעבוד. תהליכי ההיזכרות שלנו הם בלתי-מודעים ברובם ולכן המאמץ, שלרוב מלווה בכעס עצמי כמעט לעולם אינו מועיל ולרוב הוא מזיק.
אם מה שאיבדנו הוא מילה ואנחנו יודעים את המשמעות הכללית שלה, הפתרון הוא להשתמש במשפט שמסביר את המשמעות שלה. לדוגמה אם פרי התכוון לסוכנות לאיכות הסביבה אבל לא הצליח להיזכר בשם שלה (EPA, רק שתדעו) אז הוא היה יכול לתאר אותה – ‘החבר’ה שמתעסקים בזיהום’ או ‘המחלקה שמטפלת בסביבה’. או בדוגמה אחרת שאני מלמד במסגרת הקורס שלי לדיבור מול קהל באנגלית, כאשר אנו נתקעים בחיפוש אחרי מילה באנגלית (למשל המילה ‘קהל’- Public) אנחנו יכולים לתאר אותה במילים – ‘קבוצה של אנשים’, או ‘כל מי מי שמקשיב לנו כרגע’. לחילופין אפשר לחפש מילה נרדפת בעברית למילה קהל, למשל ‘ציבור’, ולתרגם אותה (audience).
אם מה שאיבדנו הוא פריט מידע טכני הבעיה גדולה יותר ולרוב אין דרך לפתור אותה על הבמה. אפשר לנסות ולהיעזר בקהל, שזה באמת מה שפרי ניסה לעשות, אבל כאן כל מי שהיה על הבמה איתו היו היריבים שלו, ולאף אחד מהם לא היה תמריץ משמעותי לעזור לו. בדרך כלל הדבר הכי חכם לעשות הוא פשוט לוותר על הנקודה, לעבור לאבן-דרך הבאה בנאום שלך ולהמשיך משם. אם נזכרת בהמשך במה שרצית אפשר לחזור לזה.
איך למנוע בלק-אאוטים?
הדרך הכי טובה למנוע אותם היא הכנה נכונה, הקפדה על מבנה, ואימון.
הכנה נכונה תבטיח לנו כמה ערוצים מקבילים לאותו מידע, דבר שמגדיל את הסיכוי שלנו להיזכר, אפילו תחת לחץ.
הקפדה על מבנה תעזור לצמצם את הלחץ שאנחנו נמצאים בו (להסבר על שימוש נכון במבנה של נאום) ותיתן לנו סדר ומבנה בנאום, באופן שיקל עלינו למצוא דברים ולהיזכר בהם. השימוש בחוק המבנה המשולש מגדיל את הסיכוי שנזכור דברים בכך שהוא כופה עלינו להציג בקול רם את עיקרי הנאום בשלב מוקדם של הנאום. כל כך מוקדם שאפילו לא נספיק להיתקל בבלק-אאוט. בנוסף, חוק ‘אבני הדרך’ (בסוף כל קטע תודיע לקהל איפה אתה) מבטיח שאנחנו יכולים להתרכז בכל שלב רק בחלק אותו אנו מציגים, ולשכוח את כל השאר.
מבחינת אימון, הרעיון הוא לתרגל עמידה בלחץ, ובמיוחד כניסה ויציאה ממצבי בלק-אאוט. דרך אגרסיבית במיוחד בה אנו מכינים את המשתתפים בקורסים שלנו להתמודדות עם בלק-אאוטים היא שלפעמים הם צריכים להציג נושא שהם לא מכירים תחת לחץ של זמן וללא הכנה מוקדמת. כמובן שבפעמים הראשונות הם נתקעים, אבל ברגע שרוכשים את המיומנות, הטכניקות נעשות טבעיות והבלק-אאוטים (כמעט) נעלמים.