בעד גיוס בנים שכולים לצבא
|
הציבור מוזמן להשתתף באירוע ‘הייד פארק’ במסגרת מועדון הדיבייט. בנים למשפחות שכולות, כמו כל מתבגר ישראלי, נקראים להתגייס לצבא עם הגיעם לגיל 18, אולם כיום הם אינם יכולים להתגייס לקרבי אלא אם כן הוריהם יחתמו על טופס מיוחד. בנאום זה נראה כי עדיף להתיר להם להתגייס ככל שיירצו משלוש סיבות עיקריות – כי יש להם הרבה לתרום, כי יש להם צורך לסגור מעגל, וכי זה לא באמת מגדיל את הסיכויים ליהרג. כושר תרומההסיפורים קורעי הלב של אלירז פרץ ואסף רמון מראים שהמשפחות השכולות מייצרות את המיטב שבמיטב הלוחמים שלנו. זה מאד הגיוני – גם ה’מטען הגנטי’ וגם הסביבה החברתית שבה היצטיינות נוצרת משולבים כאן ביחד כדי לייצר את אותו ייתרון איכותי שבזכותו אנחנו חיים כאן. חשוב לזכור כי התרומה של מ”פ בגולני או טייס F-16 איננה רק בכמות אלא הרבה פעמים עושה את ההבדל האסטרטגי בהשמירה על עתיד המדינה, ואין לנו מספיק אנשים איכותיים לוותר עליהם. הצורך לסגור מעגללעיתים קרובות מאד אותם בנים שכולים חיו תחת הצל של האח או האב הנופל. הצל הזה אינו מרפה מהם וגורם להם למדוד את עצמם כל הזמן מולו. הניסיון מראה שאם הם לא יכולים לעמוד בזכות עצמם בצבא הם יחפשו להוכיח את עצמם בדרכים מסוכנות במקומות אחרים, מ’דרך המוות’ בבוליביה ועד משפחות הפשע בנתניה. לכן הדבר הנכון הוא לתת להם למצות את עצמם ולהוכיח שהם עומדים ברשות עצמם. סיכוי התמותה הוא לא באמת כזה גדולכיום, יותר חיילים בצבא נהרגים בעורף מאשר בחזית. תאונות דרכים, התאבדויות, תקלות בטיחות וגם ‘סתם’ מחלות גוזלים הרבה יותר חיים מאשר היתקלויות בלבנון. ניתן היה לטעון כי גם אם להודיע לאם שכולה שבנה נהרג בקרב עם מחבלים זה טרגדיה, הרי שלהודיע כי הוא התחשמל או ירה בעצמו זו כנראה טרגדיה נוראה בהרבה. גם הטיעון כאילו אנו כיום בין מלחמות וכי במקרה של מלחמה עתידית מספר הנופלים יהיה גדול בהרבה אינו מחזיק מים. ככל שעוברות השנים המלחמות עוברות לעורף, וסביר מאד שבמלחמה הבאה יהיו לאותו בן שכול סיכויים גדולים יותר להרג מטיל גראד או אפילו מפצצת אטום איראנית בעורף ולא בחזית. |
מועדון הדיון הציבורי
|
הירשם עכשיו לדיון הציבורי
עוד מאמרים מעניינים שתאהב:
מאמרים בנושא צבא, חללים ושבויים
