
להפסיק לגייס לצבא בנים למשפחות שכולות
הציבור מוזמן להשתתף באירוע ‘הייד פארק’ במסגרת מועדון הדיבייט. בנייר עמדה זה ברצוני להציג את הסיבות מדוע אסור לגייס ליחידות קרביות בנים למשפחות שכולות. אני רוצה להראות שזה מיותר מבחינה צבאית, בלתי אחראי מבחינה ציבורית, ואכזרי כלפי ההורים. מיותר צבאיתהמשפחות השכולות הן אכן מיטב הארץ, וכתוצאה מכך ילדיהן הם מן המצטיינים שבחיילינו. מספיק לשמוע על כך שאסף רמון היה מצטיין קורס טיס בדיוק כמו אביו אילן רמון, כדי להעריך את האיכויות האנושיות והמוטיבציה. אבל בואו נשים את הדברים בפרספקטיבה – צהל הוא צבא גדול, וההשפעה של חייל בודד, ויהיה איכותי ככל שיהיה, היא זניחה. אין לי ספק שחיל האוויר וסיירת מטכ”ל יכולים למצוא, בקרב עשרות המועמדים המבטיחים שנדחים מדי שנה את אותם בודדים שיחליפו את הבנים השכולים מבלי לפגוע ברמת המוכנות של הצבא. חוסר אחריות ציבוריבנוסף, יש כאן חוסר אחריות שכן חיילים ביחידות קרביות נהרגים, וכאשר החייל ההרוג הוא בן למשפחה שכולה הפגיעה במורל חריפה יותר. ייתכן שגם עשויה להיות כאן בעיה הפוכה של רגישות יתר – אילו אחיו של גלעד שליט או בנו של רון ארד היו צריכים להישלח אל מעבר לקווי האוייב, האם ייתכן שהמפקד שלהם היה חושב פעמיים ואולי שולח יחידה אחרת? גם הסיפורים ממלחמת יום הכיפורים על אימהות שאיבדו את כל ילדיהן מחייבים אותנו לנקוט באחריות שהמשפחות עצמן לפעמים לא מסוגלות לה. אכזריות למשפחותהמצב הנוכחי מציב את המשפחות השכולות בדילמה נוראית. מצד אחד יש את המוטיבציה של הילד, והרצון לאפשר לו להשלים מעגל עם האח או אב שנהרג. מצד שני קיים הפחד הנורא שיקרה לילד משהו, והטראומה מלראות את קצין העיר על סף הדלת. כיום הורים רבים לא מצליחים לעמוד בלחץ של ילדיהם גם בנושאים חשובים הרבה פחות. לעיתים קרובות מאד ילד נחוש מספיק יכול לכופף כל הורה, וכאן נכנסת המדינה שצריכה לשים איסור חריף ולמנוע את הטרגדיה הבאה מראש. |
מועדון הדיון הציבורי
מאמרי הכנה: חללים, שבויים והצבא
|