כיצד פועלת החרדה החברתית
מה קורה לפני אירוע חברתי?
האדם הסובל מחרדה חברתית מעסיק את עצמו באופן אובססיבי במחשבות על האירוע. לא מדובר בהכרח באירוע חברתי משמעותי כמו מסיבת בר מצווה או חתונה אלא לעיתים מדובר באינטראקציה חברתית מינורית כמו ביקור בחנות בגדים (אינטראקציה עם המוכרת). הוא “מריץ” תרחישים לגבי מה שעומד להתרחש והתהליך הזה הולך ומעצים את
החרדה יותר ויותר. כך, כשאותו אירוע חברתי סוף סוף מתרחש האדם מגיע אליו כשהוא כבר כולו “טועון” במחשבות קטסטרופליות.
מה קורה במהלך אירוע חברתי?
בניגוד לפוביות אחרות, אילו הסובלים מפוביה חרבתית מתקשים להימנע ממקור הפוביה. רובם מנהלים אורח חיים יחסית מתבודד אבל עדיין נמצאים באינטראקציה עם אנשים בסופר, בבנק, בלימודים, באירועים משפחתיים ובאירועים חברתיים לעיתים מזומנות. יחד עם זאת, על אף החשיפות הללו, החרדה החברתית נמשכת. למה זה קורה? הרי בטיפול בפוביות אחרות, מטפלים טוענים שכל מה שצריך לעשות זה להיחשף בהדרגתיות לגורם הפחד. הסיבה היא – התנהגויות בטחון. מדובר באותן התנהגויות שאנשים הסובלים מחרדה נוקטים בהן על מנת לצמצם עד כמה שניתן את תחושת החרדה. כמה דוגמאות להתנגויות בטחון: אי יצירת קשר עין, דיבור לוחש, שינון חוזר ונשנה של מה שעומדים לומר, ישבה שלא במרכז כדי לא לבלוט, שימוש באסמסים או במיילים במקום דיבור ישיר ועוד. כאשר מצבים חברתיים עוברים בהצלחה, האחד החרד מייחס זאת להתנהגויות הבטחון במקום לעצמו. כך הוא אף פעם לא חש מסופק במהלך ואחרי אירועים חברתיים.
אנשים הסובלים מחרדה חברתית לא רק פחות מודעים לגירויים/רמזים חיצוניים אלא שגם אותם גירויים/רמזים שהם כן מודעים להם, הם מפרשים באופן מוטה ושלילי. כל מבט, הערה או התנהגות של האחר מתפרשת כסימן למחשבה שלילית כלשהי כלפי האדם החרד. בנוסף, אחת הבעיות המרכזיות היא המודעות המוגברת למסרים או היגדים אישיים אשר יוצרים תפיסה מעוותת של מצבים חברתיים. למשל, מישהו שמפחד שאנשים סביבו ירגישו בחרדה שלו ויחשבו בגלל זה שהוא מטומטם מיד ירגיש בפעימות הלב המואצות או בתחושת החמימות הקלה בשל העוררות המוגברת ויהיה מרוכז בסימנים הגופניים לחרדה במקום במצב החברתי. הוא יהיה בטוח שכל האחרים חשים בדופק המואץ או בסומק ומפרשים זאת כחולשה שלו.
מה קורה אחרי אירוע חברתי?
לאחר אירוע חברתיהאדם החרד מנתח את כל האינטראקציה שהתרחשה בדייקנות מיקרוסקופית. מאחר ובמהלך האירוע האדם החרד סינן את כל אותם סימנים להצלחה חברתית (אנשים חייכו אליו, בירכו אותו לשלום, החמיאו לו, התעניינו בשלומו, הזמינו אותו לשבת לידם וכד’) או לחלופין פירש אותם באופן שלילי (הזמינו אותו לשבת במחיצתם כי ראו שהוא משועמם או לא חש בנוח וריחמו עליו, בירכו אותו לשלום רק מתוך נימוס, התעניינו בשלמומו כי הוא נראה רע, חרד או בדכאון וכד’), הרי שהניתוח הזה לעולם לא יביא לתוצאות חיוביות. במקום, את החרדה העצומה שחש קודם מחליפה בושה גדולה על שהתנהג כפי שהתנהג. המסקנה המתבקשת והמצערת היא שאותן מחשבות ותחושות שהיו לפני האירוע היו מצדקות ואיששו את התפיסה הכללית של האדם החרד על עצמו (“כמו שידעתי, כולם חושבים שאני מטומטם” או “מה חשבתי? ידעתי שאני סתם אעשה מעצמי צחוק. עכשיו ברור לכולם שהבטחון העצמי שלי נמוך”).
מה קורה כאשר האדם החרד מצליח להימנע מאירוע חברתי?
אם האדם החרד נמנע מאירוע חברתי בגלל החרדה, בטווח המיידי הוא יחוש הקלה עצומה, הסכנה חלפה. עם זאת, בהמשך הוא יחוש בושה גדולה ויכעס על עצמו על כך שלא הצליח לעמוד באתגר.
