התרומה האקדמית של הדיבייט לסטודנטים
האתגר האמיתי בדיבייט הוא היכולת להביע דעה ולהביא טיעונים אודות מגוון רחב מאד של נושאים – החל מדת ומדינה, עבור בהתרת המתת חסד או עונש מוות, וכלה בהצטרפות ל-ICC. כדי להצליח בכך, סטודנטים סדנה רוכשים כלים רטוריים ולוגיים אפקטיביים, כמו גם מפתחים התעניינות ורוכשים ידע בתחומים נרחבים.
אולי משום כך הניסיון בעולם מלמד כי דיבייטורים מגיעים להישגים משמעותיים באקדמיה ובפוליטיקה (כך למשל, 75% מחברי הקונגרס היו דיבייטורים, וכן גם המסבירנים הישראלים הטובים ביותר – אבא אבן וביבי נתניהו). ראוי לציין, כי דיבייטינג מקדם במידה רבה נשים (אשר פעמים רבות חוששות לדבר בפני קהל), ולראייה, 50% מהנשים שכיהנו כראשי ממשלות בעולם היו דיבייטוריות בעברן. סיבה אפשרית נוספת להצלחתם של דיבייטורים בפוליטיקה היא שפעילות זו מחייבת את הדובר לטעון בעד או נגד עמדה מסוימת, ללא קשר לעמדתו האישית. כורח זה מעודד פתיחות לדעות שונות ויוצר תרבות דיון מתקדמת, מהסוג שנחוץ מאד בישראל. לשם כך החוקים הנהוגים בדיבייט מחייבים כבוד ליריב, המתבטא, בין היתר, באיסור על הפרעה לנאומים, למעט הזכות להציג 2 קריאות ביניים. קריאות ביניים אלו מחזקות אצל הסטודנטים את היכולת לחשוב “על הרגליים” ולהגיב במהירות.
ראוי לציין כי גם סטודנטים שאינם משתתפים בפועל בדיבייט, נוטלים חלק בפעילות, שכן עליהם מוטל התפקיד לשפוט את הדיבייט ולהעריכו. כתוצאה מכך מפתחים השופטים כושר ניתוח והערכה לנאומים ולטיעונים, כמו גם יכולת הקשבה ביקורתית, וזיהוי “מניפולציות רטוריות” ודמגוגיה. כחלק מההשתתפות בסדנה יימלא כל סטודנט את שני התפקידים, על מנת לפתח את כל סוגי המיומנויות.