כללי הדיבייט

מבנה הדיבייט התחרותי כולל שתי קבוצות בנות שני משתתפים כ”א בשני הצדדים המתמודדים: הן בצד המציע (הממשלה) והן בצד המתנגד (האופוזיציוני). על אף שמשני צדי המתרס, הקבוצות שביחד פעולות לאותה מטרה וביחד, הרי שהן אינן מתכוננות ביחד, ואינן יכולות לחלוק מידע אחת עם השניה, וזאת, בין היתר, מכיוון שהן גם מתחרות אחת עם השניה ולכן גם יריבות.

כל אחד מן הדוברים בארבעת הקבוצות נושא נאום, באורך זהה כאשר 7 דקות הוא הסטנדרט המקובל אם גם לא היחיד (סטנדרטים מקובלים אחרים הם 6 ו5- דקות), כאשר סדר הדוברים הוא לחלופין מן הממשלה והאופוזיציה כדלקמן:

1. דובר ראשון של ממשלה ראשונה (‘ראש הממשלה’)
2. דובר ראשון של האופוזיציה הראשונה (‘ראש האופוזיציה’)
3. דובר שני של ממשלה ראשונה 
4. דובר שני של אופוזיציה ראשונה
5. דובר ראשון של ממשלה שניה
6. דובר ראשון של אופוזיציה שניה
7. דובר שני של ממשלה שניה (‘מצליף הממשלה’)
8. דובר שני של אופוזיציה שניה (‘מצליף האופוזיציה’)

בכל קבוצה חייבים הדוברים להחליט מי מביניהם ינאם ראשון, ונהוג שלא להרשות להם לשנות סדר זה מרגע שהדיבייט החל.

אסורה כל השתתפות של הקהל בנאומים, אולם המשתתפים בקבוצות היריבות לנואם רשאים להציע קריאות ביניים, הנקראות גם “קריאות ביניים” (Points of information) שהן שאלות או הערות המופנות לדובר.הדובר רשאי לקבל או לדחותאת בקשת יריביו להציע את הנקודה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי.בנוסף, הדקה הראשונה והאחרונה של כל דובר הינן “דקת חסד” אשר בה אסור להציע קריאות ביניים כלל, ומיועדות לאפשר לדובר להציג את עיקרי דבריו וכן לסכם אותן באופן רציף וללא הפרעה.

כמובן שהנאומים אינם מיועדים לחלל הריק. את הדיבייט שומעים גם השופטים אשר צריכים בסיומו לקבל החלטה בדבר דירוג הקבוצות.בסיום הדיבייט על השופטים להתייעץ ביניהם, ולציינן את המתמודדים על סמך סולם ניקוד המשתנה מתחרות לתחרות, אך יורכב לרוב מסעיפי ניקוד לתוכן (Matter), סגנון (Manner) ואסטרטגיה.

נושא הדיון

נושא הדיבייט, מכונה בארץ “ההצעה לסדר” (ובאנגלית Motion), ומוצג בתבנית “בית זה…” ולאחריו פראזת הנושא (“בית” מתייחס לכל המשתתפים בדיבייט, ליו”ר, לשופטים ולכל הקהל גם יחד). הדוברים מקבלים את ההצעה-לסדר לפני תחילת הדיבייט, כאשר נהוג בתחרויות לתת 15 דקות התכוננות לכל הקבוצות.קיימות גם תבניות בהן מקבלים המתמודדים את ההצעה זמן רב לפני הדיבייט כדי שיוכלו להתכונן טוב יותר מבחינת איסוף חומר עובדתי (שיטה זו מקובלת בעיקר בארה”ב).

ההצעות לסדר יכולות לקבל אופי שונה מאד, מדיבייט לדיבייט.הן יכולות להיות ספציפיות מאד כגון “בית זה מאמין כי נתניהו הוא מכשול לתהליך השלום” (הצעה לסדר בגמר אליפות העולם לאוניברסיטאות ב1999-, מנילה) ומנגד כלליות מאד למשל “בית זה מאמין כי הסוף קרוב” (מתוך אליפות אירופה ברוטרדם).למעשה דומה כי המארגנים של תחרויות שונות מתחרים זה בזה ביכולת להמציא הצעות-לסדר מוצלחות יותר.

הרשם למועדון דיבייט