איך לשפר את ההסברה הישראלית בחו”ל
אז אחרי שסקרנו את הבעיות שעומדות בפני ההסברה הישראלית, הגיע הזמן להציג גם כמה פתרונות אפשריים לשיפור ההסברה הישראלית בחו”ל. אני לא מומחה באסטרטגיות טלוויזיה או בנושא של רשתות חברתיות, ולכן לא אתמקד בנושאים אלו, למרות שבבירור יש צורך בשדרוג ניכר גם בהם. מה שאני כן יודע זה שיש חוסר מקצועיות עמוק בתחום הדיבור-מול-קהל בקרב המסבירים הישראליים, שאפשר היה לשפר אותו בכמה דרכים:
רמת המיקרו: טיפים למסביר החובב
להיזהר מהתלהמות וכשלים אחרים באנגלית
דוברים ישראלים נוהגים להתלהם גם בעברית (ע”ע פופוליטיקה), אבל כאשר הם מתלהמים באנגלית, הם משתמשים במילים בצורה שנשמעת לנו טבעית ולקהל זר מניפולטיבית. לדוגמה, אנו אומרים “טרור” כמילה כללית לכל מי שרוצה לפגוע בישראל, אבל באנגלית לא קונים את זה. שם, למילה טרור יש משמעות מאד ברורה “אדם שאינו לובש מדים, אשר פוגע באזרחים באלימות”. כשישראלי משתמש ב’טרור’ לתאר את הפיגוע במלון פארק או בדולפינריום הוא מדייק. לקרוא לרצח רחבעם זאבי ‘טרור’ זה גבולי, וטרור כהגדרה לחטיפת גלעד שליט או ההתנקשות בתא”ל ארז גרשטיין זה לאבד את האמון של העיתונות הזרה והקהל הבינלאומי (המילה הנכונה, אגב, היא ‘גרילה’). לדוגמה, כשדני איילון טען שהקיצוניים האיסלמיים על סיפון המאבי-מארמרה הם טרוריסטים מיד פנו למשרד החוץ וביקשו הוכחות לכך שמישהו מהם היה מעורב בפיגועים. אין כמובן הוכחות כאלו, ואיבדנו עוד כמה נקודות אמינות בחו”ל. לקהל הישראלי לא היה בכך צורך, כי עבורנו הם טרוריסטים מעצם תקיפת לוחמי השייטת, אבל ישראלי שלא מבחין בין קהל פנים לקהל חוץ כשהוא מתראיין בחו”ל גורם המון נזק.
דוגמאות נוספות למילים שנעשה בהם שימוש חסר אחריות: לקרוא “אנטישמי” למי שמתנגד לפעולות ישראל. להבחין בין סוגים שונים של התנחלויות – בחו”ל לא מכירים בהבדל בין ‘מאחזים מורשים’, ‘מאחזים לא מורשים’, ‘הרחבות של יישובים’ או ‘שכונות של ירושלים’, ולכן ישראלי שרוצה להגן על ההתנחלויות צריך להגן על כולן. להשתמש בביטוי “גדר ההפרדה”- אין מה לעשות, בכל שאר העולם קוראים לה חומה, וכשאנחנו מתעקשים על גדר פשוט לא מבינים אותנו. מי שרוצה להגיד גדר חייב להסביר שחומה יש רק באזורים מאוכלסים, ולהבין שההסבר הזה תופס 20 שניות יקרות בהן יכול היה להדגיש משהו יותר חשוב.
להתראיין בעברית
כאשר סרקוזי, ברלוסקוני וג’ינטאו מתראיינים בתקשורת האמריקאית הם מדברים בצרפתית, איטלקית וסינית, על אף ששלושתם דוברים אנגלית שוטפת. לעומת זאת כל הנציגים הישראליים בחו”ל בכל רמת אנגלית מעמיר פרץ ועד אבא אבן מתראיינים באנגלית, והתוצאות לעיתים מביכות.
אז הכלל צריך להיות ברור- כל מי שלא יודע לדבר אנגלית היטב (כמה היטב? ר’ ההצעה למבחן מעשי בפרק הבא) שימחל על כבודו וייתראיין בעברית, במיוחד מול קהל עויין או כלי תקשורת ביקורתי.
לחקור את קהל היעד
להבדיל אי אלו הבדלות, להגיע לנאום מול קהל בלי לדעת מי יהיה נוכח זה קצת כמו לנחות בלילה על ספינה טורקית חמוש רק ברובי צבע – התוצאה עשויה להיות לינץ’. ועדיין יוצא לי לשמוע כל הזמן על דוברים ישראליים שהופתעו בחו”ל על ידי מפגינים, ולראות מתראיינים ישראליים נכשלים בפליטות פה מביכות מול כלי תקשורת זרים.
לשם כך ישנם כללים שכל יחצ”ן אמריקאי מכיר, ושצריך להעמיד לרשות דוברים ישראליים. הראשון והכי חשוב הוא שלא משנה כמה רוצים להגיע לפורום מסויים, וכמה הזמן קצר, חייבים לברר היטב את הנסיבות שאליהן עומדים להיכנס.
רמת המאקרו: פתרונות ארגוניים הכוללים מבחנים, קורסים, ותירגול שוטף
אני, כידוע, מאמין מכל הלב שכל אחד יכול ללמוד לדבר מול קהל, אבל גם אני חושב שכשמדובר בייצוג ישראל בחו”ל צריך לשלוח את הטובים ביותר. הבעיה היא שהרבה מדי ישראלים בטוחים שהם עצמם הטובים ביותר, ואת התוצאות כולנו רואים בסי אן אן. לכן לדעתי צריך תוכנית מסודרת שממיינת ומכשירה את האנשים שרשאים לדברר את ישראל בחו”ל, ואוסרת על האחרים להופיע בתקשורת.
תוכנית כזו צריכה להתחיל במבחן מעשי – להעמיד כל מועמד במבחן האש האמיתי, של הופעה מול קהל זר מול דובר של הצד השני. לא קשה לביים אירועים כאלו, וישנם כמה כלים להחליט מה הרמה הנדרשת (למשל הצבעה של הקהל, פאנל מומחים או שילוב של השניים). מי שלא מצליח לשכנע את הקהל במסגרת כזו ייגרום להסברה הישראלית רק נזק, וצריך לאסור עליו להתראיין בתקשורת הזרה – בין אם הוא שר, דיפלומט או ‘יועץ תקשורת’. אני משער שחסינות הח”כים מגינה עליהם מאיסור כזה, אבל אולי אפשר להשיג הסכמה בהתנדבות מכולם (חוץ מאחמד טיבי ושות’, כמובן).
ומה קורה לגבי אלו שלא הצליחו במבחן? כאן צריך להעמיד לרשותם קורסים מסודרים בנושא. אני העברתי השנה הדרכה כזו במסגרת קורס הצוערים של משרד החוץ, ולא צריכה להיות בעיה לארגן עוד כאלו גם לסגל בכיר יותר. בכל מקרה הקורס צריך להתנהל כולו בשפה זרה, לכלול כמות גדולה של תירגול מעשי, ולהתמקד בהתמודדות עם התקלות והפתעות.
לבסוף, אני חושב שכל אנשי סגל ההסברה צריכים לעבור ריענונים שנתיים, בהם ייתמודדו זה נגד זה, וגם נגד דוברי ‘ביום אוייב’ שייצגו עמדות אנטי-ישראליות. ריענונים כאלו ייאפשרו להעביר ידע בין מסבירנים שונים ויסייעו להאחיד את המסר ולהפוך אותו למדוייק ומשכנע יותר.
קורס לדיבור מול קהל באנגלית
הקושי שיש להרבה ישראלים בהעברת מסרים בחו”ל לא נגמר רק בהסברה: לרבים מאיתנו יש בעיה גם לקיים משא ומתן עסקי או להעביר מצגת בכנס אקדמי. משום כך קורס טוב לדיבור מול קהל בחו”ל צריך לכלול לא רק את הכלים של נאום והרצאה, אלא גם טכניקות לשפר את השטף והדיוק באנגלית, וכלים כדי למנוע אי-הבנות ותקלות בין-תרבותיות.
אז אם אתם צריכים להציג בחו”ל או לדבר עם קהל זר שמגיע לארץ הקורס הזה בשבילכם. הירשמו עכשיו:
עוד מאמרים מעניינים שתאהב:
דמגוגיה – הגדרות אקדמיות
דמגוגיה – הצד האפל של אומנות הנאום והשכנוע
