דמגוגיה – הגדרות אקדמיות

במאמר הקודם הסתכלנו באופן מעשי על דמגוגיה ועל הטכניקות להשתמש בה ולהתנגד לה.  יחד עם זה, קיים צורך בניתוח מעמיק יותר של תיאוריה אודות דמגוגיה, ובמיוחד יש צורך לבחון את ההגדרה בה משתמש המאמר הקודם (‘רטוריקה פשטנית, חד-צדדית ואמוציונלית’) בהשוואה להגדרות אחרות המוצעות על ידי היסטוריונים, פילוסופים ופסיכולוגים.

הגדרות קודמות של דמגוגיה

לא קל להגדיר דמגוגיה. היסטוריונים שניסו להגדיר דמגוגיה הסתבכו בהגדרות שלהם כיוון שנראה שכל הגדרה כללה פנימה גם כמה מנהיגים ראויים ומוסריים. לדוגמא, יש הטוענים כי אחד ממאפייני הדמגוג הוא חזרה על מסר פשטני שוב ושוב, אבל האם ג’ון קנדי היה דמגוג בגלל שנאום ‘איך בין איין ברלינר’ שלו חזר על אותו משפט 15 פעם בנאום של חמש דקות?.  ולהיפך, יוזף גבלס הצליח בכל שבוע להשוות את היהודים לבעלי-חיים בדרך חדשה ומקורית, ועדיין היה דמגוג.

מלבד ההיסטוריונים, גם הפילוסופים ניסו להגדיר מהי דמגוגיה, ואני לא בטוח שההצלחה שלהם יותר גדולה.  בעיקרון, רוב ההגדרות של דמגוגיה בספרי הפילוסופיה (וגם בוויקיפדיה, למתעניינים) עוסקות בכך שהדמגוג משתמש בכשלים לוגיים כדי לשכנע.  למרבה הצער כשלים לוגיים הם טעות כל כך נפוצה, שכמעט כל אחד, כולל רוב הפילוסופים נכשל בהם מדי פעם. ולהיפך, גם אם היטלר צדק לא פעם בדבריו והצליח לפתח כמה טיעונים מאד תקפים, הדבר לא עושה אותו לפחות דמגוגי.

 בנוסף, גם הפסיכולוגים והסוציולוגים הציעו הגדרות משלהם לדמגוגיה, כאשר  סט אחד של הגדרות דיבר על התנהגות וסט אחר על כוונות. הגדרות המבוססות על סגנון באו לטעון כי המאפיין של הדמגוג הוא עליונות הרגש על השכל (כלומר עליונות הסגנון על התוכן).  הבעיה היא שאותן הגדרות השאירו בחוץ מנהיגים דמגוגיים בעליל, לדוגמא, נהוג לטעון שדמגוג צריךלהיות בעל כישרון רטורי, אבל הן  ג’ו מק’ארתי והו יוזף סטאלין היו נואמים בינוניים למדי. ולעומתם ביל קלינטון הוא נואם מאד אמוציונלי אבל קשה מאד לקרוא לו דמגוג.

הסט הנוסף של הגדרות פסיכולוגיות עסק בכוונות ולא באופן הביצוע.  הטענה היתה שהדמגוג יודע מראש שדבריו מוטים ומניפולטיביים ובכך הוא שונה מנואם כנה.  הגדרה זו היא בעייתית במיוחד כי היא כוללת מספר רב של כשלים. כשל אחד הוא שהגדרה זו מתעלמת מכך שנואמים לעיתים טועים בתום לב. לדוגמה, קשה להניח שהיטלר ומוסוליני לא האמינו בכל לב באידיאולוגיה של עצמם (ולו מפני שאחרי שחזרו עליה אלפי פעמים הם שטפו לעצמם את המוח).  כשל שני הוא  שלמעשה בלתי אפשרי להשתמש בהגדרה שכזו לשום תכלית מעשית, שהרי איך נוכל לדעת האם באמת  הנואם שיקר רק לנו או שהוא שיקר גם לעצמו?. שלישית לעיתים תכופות קורה שגם במסרים לא דמגוגיים הדובר מטעה את מאזיניו, לדוגמה במשפט ‘אם לא תכינו שיעורי בית לא תצליחו בבגרות’.

ההגדרה המוצעת לדמגוגיה

כל זה מביא אותנו חזרה להגדרה הראשית ‘דמגוגיה היא רטוריקה פשטנית, חד צדדית ואמוציונלית’.  ההגדרה הזו עוזרת לנו לוודא שכל הדוגמאות לרטוריקה שאיננה דמגוגית נשארות בחוץ ואלו שהן רטוריקה דמגוגית נכללות בפנים.  אם נבחן את הדוגמאות הקודמות, נראה שג’ון קנדי אמנם היה פשטני, אבל בהחלט לא חד צדדי כי הוא הקפיד להציג את טיעוני הצד השני.  נראה שביל קלינטון הוא אמוציונלי אבל לא פשטני אלא דווקא מאד מורכב, ונראה שאיננו צריכים להיות בוחני כליות ולב כדי לדעת מי דמגוג ‘באמת’ ומי רק דמגוג ‘בטעות’.

הירשם לקורס אמנות הנאום והשכנוע