דמגוגיה – הצד האפל של אומנות הנאום והשכנוע

באופן אירוני, השימוש הנפוץ של המילה דמגוגיה הוא “נאום שאני לא מסכים איתו, אבל הוא מ-מ-ש טוב”.  באופן עוד-יותר אירוני כמעט תמיד ההאשמה ‘אתה דמגוגי’ כלפי מישהו היא אמירה דמגוגית בפני עצמה (תיכף נסביר).  למעשה, שימוש בביטוי ‘דמגוגיה’ שעלה במחקר שעשיתי למאמר זה – בתקשורת, בחיים ובאקדמיה – היה בעצם דרך אינטליגנטית-למראה להגיד ‘אתה לא רק טועה, אתה גם בן אדם לא מוסרי’. (לניתוח של הגדרות אחרות לרטוריקה)

מהי דמגוגיה ולמה היא מעצבנת אותנו?

כדי שנוכל להשתמש במושג ‘דמגוגיה’ באופן יעיל, אני מציע את ההגדרה ‘הצגה פשטנית וחד צדדית של טיעונים אמוציונליים’.לאור הגדרה כזו ברור למה דמגוגיה היא יעילה – כי היא מאד משכנעת את אלו שכבר משוכנעים. 

כשהנואם מציג רק את הצד שלו (‘שלנו’ כקהל) הוא מאד משכנע כי אין צורך לאזן אינטרסים נגדיים.  לדוגמא, תארו לעצמכם שישראל היתה מקימה את המחסומים בשטחים סתם כך ללא הפרובוקציה של פיגועי ההתאבדות – ברור שהדבר היה מחזק מאד את הקו האנטי-ישראלי.  כאשר נואם פלסטינאי מציג את הסבל של האוכלוסיה האזרחית במחסומים מבלי להזכיר את מלון פארק או את הדולפינריום, זו בדיוק התוצאה שהוא משיג. דמגוגיה בכיוון ההפוך תטען כי הפלסטינאים סתם הורגים ישראלים בלי סיבה.

בנוסף, כאשר נואם מציג נושא מורכב באופן פשוט, הוא יכול לגרום לקהל להרגיש שאין מקום לספק ולאי-הבנות.  מבחינה זו אם לדוגמא נתעלם מהמאבקים הפנימיים בין הפלסטינאים, ואת הרצון של החמאס להכשיל את הפתח, נוכל להציג טיעון מאד פשוט ולכן  מאד משכנע.  כשנגיד “מאז

ההכרזה על משא ומתן ישיר לפני חודשיים פתאום התחדש ירי הקסאמים לדרום, ולכן תהליך השלום הוא תירוץ לפלסטינאים לירות עלינו יותר’ בהחלט נישמע משכנעים.  גם כאן אפשר היה להציג טיעון דמגוגי נגדי לפיו ישראל ניצלה את תהליך אוסלו כהסוואה להכפיל את מספר המתנחלים בתוך שלוש שנים.

המרכיב האחרון של הטיעון הדמגוגי הוא הפניה לרגש.  זו כמובן טכניקה רטורית סטנדרטית ואין לדמגוג מונופול עליה, אבל נואם שהוא סתם חד-צדדי ופשטן בלי לשחק ברגשות הקהל פשוט לא יהיה משכנע.

איך עושים נאום לדמגוגי (רק להבין. לא ליישם, בבקשה)

1.  חשוב על כל טיעוני הנגד ואז התעלם מהם

זה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע, כי זה מחייב לחשוב על אותם טיעונים, להבין אותם היטב ואז להתעלם – לא לסתור או להכחיש, אלא להתעלם.  לדוגמא, כאשר היטלר הציג את ‘הפיתרון הסופי’ להנהגה הבכירה של המפלגה הנאצית בוועידת ואנזה, הוא נשאל איך יציג את הפעולה לעולם אם תיחשף.  היטלר החליט שגרמניה הנאצית פשוט תתעלם מהתגובה הבינלאומית לרצח עם, ורק תציג כלפי פנים את ה’סכנה היהודית’.  יש הטוענים שהוא גם השתמש בביטוי ‘מישהו בכלל זוכר היום את טבח הארמנים?’.

2.  הסר שלבי ביניים מיותרים בהסבר

האמת שזה לא בהכרח דמגוגיה.  למעשה, הרבה פעמים זה רעיון טוב לחסוך לקהל שלך שלבים מיותרים בהסבר, וכאשר מנסים ללמד תהליך זה אולי אפילו מאד מועיל.  הדרך הדמגוגית לעשות זאת היא פשוט להכין הסבר מפורט, ואז להוריד את כל השלבים עד שנשארים עם שלושה לכל היותר -כמו במשפט “עם אחד, ארץ אחת, פיהרר אחד”.

3. חלק את העולם ל’אנחנו והם’

טכניקת שכנוע מאד אפטיבית היא לייחס לצד אחד רק רוע, ולצד השני רק טוב.  כמובן שזה חייב להיעשות ברמת התוכן (יש להימנע מביקורת עצמית, למשל), אבל עוד יותר ברמת הסגנון המתלהם.  כל פעם שמדברים על הצד שלנו לעבור לטון דיבור אופטימי או רגיש, כל פעם שמדברים על הצד השני לדבר בטון כועס או מזלזל.

4. הכנס הרבה הרבה כעס (גם בוז ורחמים עצמיים יעבדו טוב)

כדי לנאום כמו דמגוג חשוב להכניס הרבה רגש לנאום, ולהימנע מרגשות חיוביים של תקווה, אמפטיה, סקרנות אינטלקטואלית. דרך קלה במיוחד לעשות זאת היא בעזרת הרמת הקול, אבל גם נפנוף חזק בידיים והשתקת הצד השני מייצרים את האנרגיות השליליות הנחוצות.

איך להתמודד עם דמגוגיה

חשוב כמובן להדגיש שלא קל להתמודד עם דמגוגיה (לכן דמגוגים משתמשים בה), אבל חלק מאד גדול מהקושי הוא קושי רגשי ולא קושי רטורי.  במילים אחרות, דווקא חשיבה רגועה ושקולה תאפשר לתת תגובה חזקה ואמוציונלית.

טכניקה ראשונה: ‘אל תהיה צודק, תהיה חכם’

לדמגוג מאד קל לשכנע את הקהל שהם – הוא והקהל – צודקים.  לכן הרבה פעמים יותר אפקטיבי להראות שהדמגוג פשוט לא חכם.  משפטים כמו ‘אני לא אומר שהפלסטינאים לא רוצים לזרוק אותנו לים, אבל אנחנו גם צריכים לחשוב מה באמת נרוויח מלמנוע מסוחר מבית לחם להגיע לחברון’ יכולים לגרום לקהל לחשוב גם על ההשלכות של הצעות הדמגוג.

טכניקה שניה: להצביע על הדמגוגיה

אני לא מתכוון כאן לקרוא לצד השני דמגוג, כי זה במילא נעשה כל הזמן, כך שהטכניקה הזו איבדה מהאפקטיביות שלה.  הכוונה היא לחשוף חד-צדדיות ופשטנות, והדרך הכי טובה לעשות זאת היא להראות כמה ‘אנחנו’ שונאים כשעושים זאת לנו.  לדוגמא “מכירים את האנטי-ציונים שתוקפים אותנו בחו”ל על גדר ההפרדה ומתעלמים מכל הפיגועים שגרמו לנו להקים אותה?  אז הנאום ששמענו עכשיו עושה בדיוק את אותו דבר”.

טכניקה שלישית: דמגוגיה נגדית (פחות יעיל)

לפעמים אפשר להילחם בדמגוגיה אחת בעזרת דמגוגיה אחרת.  טכניקה זו עובדת כאשר יש לנו רמקול מספיק חזק כדי לעבור מעל כל דובר והפרעה אחרת, ולפנות ישר לרגשות של הקהל.

הדרך לעשות זאת היא להגדיר ‘אנחנו והם’ חדש, ואז לפנות לרגש בצורה פשטנית.  באופן זה אנחנו הופכים את החלוקה הקודמת לבלתי רלוונטית.  לדוגמא בכל פעם שתוקפים את החרדים הם מנסים ליצור תחושה של ‘כולנו יהודים’ כדי להגדיר את הערבים כ’הם’.  הרבה פעמים השמאל עושה את אותו דבר לחרדים כשמתקיפים אותו כ’אוהבי ערבים’.

סיפור קטן לסיום

מספרים על חבר הכנסת משה סנה, שנחשב לנואם גדול וחוצב להבות ידוע, שפעם, כשירד מדוכן הנואמים במליאה הוא שכח מאחוריו את הדף עם הנאום.  יו”ר הכנסת שניהל את הדיון לא הצליח להתאפק והציץ בדף, וגילה שבפיסקה השלישית הוסיף סנה בעט אדום את ההערה ‘נימוק חלש, להרים את הקול’.

אז הלקח שלנו הוא שצריך לשים לב מתי מישהו מהצד השני משתמש בתרגילים רטוריים מלוכלכים ואז לחשוף אותו.  אם כולנו נעשה את זה, אולי השיח הציבורי שלנו יהיה יותר מכובד ומעמיק.

תורת הנאום – קורס לעמידה מול קהל