כשלים לוגיים – מניפולציות רטוריות ודמגוגיה

קבוצת כשלים לוגיים זו כוללת כמה מהמניפולציות הגסות ביותר, המשמשות את אלו שבאמת אין להם טיעונים רציונליים.  כמעט בלתי אפשרי להשתמש בכשלים אלו ‘בטעות’ ולכן כאשר נתקלים בדובר המשתמש בהן אפשר להניח  רצון רע.

 Argumentum ad nauseam -חזרה שוב ושוב

זוהשיטה החביבה על אנשי תעמולה ופירסום, כשבאופן הולם מי שתיאר את יעילותה הכי טוב היה שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס “כל שקר שתחזור עליו מספיק פעמים ייתקבל כאמת”.

הסיבה לכך שהטכניקה עובדת היא תופעה פסיכולוגית המכונה ‘רציה חברתית’ שבמסגרתה אנו שואפים להתאים לחברה ולהיות דומים לאחרים.  כאשר מספיק אנשים מסביב חוזרים על מסר (למשל שהארץ שטוחה או שאין פרטנר לשלום) אנחנו משתכנעים אוטומטית.  טכניקת חזרה שוב ושוב נשענת על כך שהחשיבה הרגשית שלנו לא תמיד מבדילה בין מסר שחוזר על עצמו מאותו מקור לבין קונצנזוס שאנחנו שומעים מכמה אנשים.

Argumentum ad ignorantiam – טיעון מתוך בורות

כשל לוגי זה קורה כשנטען שמשהו חייב להיות אמת, רק מכיוון שעדיין לא הוכח שהוא שקר. או, באותה מידה, כשנטען שמשהו חייב להיות שקר, רק מכיוון שלא הוכח עדיין כאמת.
(שים לב שזה לא אותו דבר כמו להניח שמשהו הוא שקר עד שהוא הוכח אמת. במערכת המשפט, לדוגמא, בדרך כלל מניחים שאתה זכאי עד שהוכחה אשמתך).

הדוגמה הכי מעניינת היא ‘ספר המורמונים’ שחיבר מייסף הדת ג’וזף סמית’ שטען כי יהודים הגיעו לאמריקה בתקופת ישו וזה מקורם של האינדיאנים.  כאשר מחקר גנטי גילה שהאינדיאנים הגיעו מסין הפכה האורתודוכסיה המורמונית לטיעון מתוך בורות ‘אי אפשר להוכיח שאף יהודי לא חצה את האוקיינוס האטלנטי”.

כשל הטיעון המשני

זהו תרגיל שבו מכניסים בתוך הטיעון הראשי עוד טיעון משני, קטן יותר, שאמנם משפיע רטורית אבל הוא לפעמים קטן מספיק בשביל שהצד השני לא ייטרח לסתור אותו.
לדוגמה: “ראש הממשלה פגע בביטחון המדינה ושיקר לעם כאשר החליט לקצץ את מטוס הקרב העתידי. הסיבה היא שללא המטוס אנחנו חשופים לאיומים של אויבים וההרתעה שלנו נפגעת” – שים לב שהטיעון הוכיח פגיעה בביטחון אבל לא שקר.

גישה זו מזכירה את שיטת הפירסום הסאבלימינלית שבמסגרתה שיבצו בסרטון פירסומת תמונות ומסרים שהופיעו חלקיק שניה.  הצופים לא הבחינו באופן מודע במסרים אלו, אבל המסרים הגיעו ישר לתת ההכרה שלהם וגרמו להם לצרוך את המוצר.

Complex question – הנחת מידע נוסף בשאלה

זהו כשל לוגי  שכשל זה דומה מאוד לכשל הטיעון המשני, וההבדל בו הוא שהמידע הנוסף מוכנס לשאלה ולא לטיעון, ושהשאלה כבר מניחה מידע. כשל לוגי זה פחות אפקטיבי בדיבור מול קהל ויותר בפגישות קטנות או בראיונות בתקשורת כיוון שהוא פועל במסגרת דו שיח של שאלות ותשובות.
דוגמא קלאסית היא השאלה הבאה: “האם הפסקת להרביץ לאשתך?”
השאלה מניחה שיש תשובה מוחלטת לשאלה אחרת שכלל לא נשאלה. עורכי דין לפעמים משתמשים בטריק הדמגוגי הזה בעת חקירה נגדית, עם שאלות כמו: “איפה החבאת את הכסף שגנבת?” באופן דומה, פוליטיקאים משתמשים באותו טריק:”עד מתי ניתן לאיחוד האירופי להתערב בעניינינו?”

 Shifting the burden of proof – העברת נטל ההוכחה

נטל ההוכחה הוא תמיד על האדם הטוען משהו. העברת נטל ההוכחה, מקרה פרטי של טיעון בשם הבורות, הוא הכשל של לטעון שנטל ההוכחה נמצא אצל מי שאינו מסכים עם הטענה. הסיבה שזהו כשל היא שמניחים שמשהו הוא אמת עד שהוכח אחרת.
“אוקיי, אז אתה לא חושב שחייזרים נחתו כאן והשתלטו על הממשלה, אבל האם אתה יכול להוכיח את זה?”

חשוב להדגיש שכשל לוגי זה, בשונה מהאחרים שהובאו דווקא עשוי לפעמים להיות לגיטימי כאשר הוא משנה את פרספקטיבת הדיון (re-framing).  לדוגמה, אם אני רוצה לשלול את זכותם של פוליטיקאים לחסינות מפני פפארצי אני יכול להביא טיעונים רציונליים על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת. אולם אני יכול גם להפוך את נטל ההוכחה ולדרוש מהצד השני להוכיח שחוק הצנזורה מתיר לצנזר תמונות עירום פוליטיקאים (הוא לא).  באופן זה הדיון עבר למגרש של היריב אולם הדבר לא פוגע בתוקף של הטיעון של כל צד.

הירשם עכשיו לקורס רטוריקה ושכנוע