יסודות הרטוריקה – איך מודדים דיבור מול קהל

רטוריקה מוגדרת לרוב כאמנות הנאום והשכנוע. לפי הגדרה קלאסית זו פעילות אמנותית אשר מכוונת להפיק הנאה אסתטית מהדיבור מול הקהל, הריגוש שלו והשכנוע שלו.
בימינו נהוג יותר לראות ברטוריקה אומנות ולא אמנות (craft לעומת art), כלומר אוסף של כלים וטכניקות המאפשרות לבעל המקצוע המיומן להשיג את מטרתו באופן יפה וגם יעיל. הדגש החדש מוריד מעט את הזרקור מיכולות כמו אוצר מילים, כושר בימתי והבנה היסטורית (למרות שכולם עדיין חשובים ונלמדים), ומעלה על נס מיומנויות כמו חידוד המסר, התמקדות בעיקר ופיתוח טיעונים.

הרטוריקה – הן כאמנות והן כאומנות – נמדדת בשלושה מימדים: התוכן, הסגנון וההקשר. שליטה בכל אחד מהם חיונית, שכן בהיעדר אחד אובד ערכם של השניים האחרים.

תוכן (content)

תוכן הוא המהות של הנאום.  הוא השם הכולל למסר שאנחנו מעבירים.  זו למעשה הפניה שלנו לשכל של הקהל, וניסיון לשכנע אותו דרך הראש. התוכן מורכב מטיעונים וממבנה. הטיעונים הם הבשר של התוכן ומייצגים את כל ההסברים והעובדות שאנו משתמשים בהם כדי לשכנע את הקהל בכוונתנו. המבנה הוא האופן שבו הטיעונים הללו מאורגנים כך שהקהל יוכל לעקוב אחריהם ולהבין אותם.

• מבנה וסדר – הוא השלד של הנאום.  מגדיר את החלוקה הפנימית של הנאום ועוזר לקהל להבין ולזכור.
• טיעונים – הם הבשר של הנאום. מסבירים ומוכיחים את הטענה המרכזית ואת טענות המשנה בעזרת עובדות והיגיון.
• שאלות – אלו כל מרכיבי התוכן שמגיעים מהקהל בצורה של שאלות ושל התשובות של הדובר לאותן שאלות.

סגנון (style)

הסגנון מייצג את הדרך בה אנו מעבירים את המסר.זו הפניה שלנו לרגש של הקהל וניסיון לשכנע אותו דרך הבטן או דרך הלב. ישנם מרכיבים רבים לסגנון ונוח לחלק אותם לשלוש קבוצות עיקריות: סגנון מילולי העוסק בבחירת המילים וההתנסחות. סגנון א-מילולי העוסק באופן שאנו נראים כשאנו על הבמה מבחינת הופעה ושפת גוף. סגנון חצי-מילולי עוסק בשימוש בקול מבחינת עוצמה, מהירות, אינטונציה ומבטא. מרכיב נוסף מעבר לשלושה שהוזכרו הוא הומור.

• סגנון מילולי – הוא הסמנטיקה והמישלב של הנאום – באילו מילים נעשה שימוש וכיצד מסדרים אותן למשפטים ואת המשפטים לפסקאות.
• סגנון א-מילולי – עוסק בהופעה מבחינת מראה, לבוש ושפת גוף. יוצר את הרושם הראשוני עוד לפני  שהמילה הראשונה בנאום נהגתה
• סגנון חצי-מילולי – עוסק בכל מרכיבי השימוש בקול שאינם המילים עצמן, כגון עוצמה, אינטונציה, מהירות ומבטא
• הומור –  אמצעי לשעשע ולהתחבר אל הקהל – לא שייך בלעדית לאף אחת מהקבוצות הקודמות, ועשוי להיות מסוכן מאד בשימוש לא נכון

הקשר (context)

הנסיבות שבהן מועבר הנאום ומידת ההתאמה שלו אליהן.  כל נאום מוצג בנסיבות אחרות כאשר בחלקן הנאום יתאים וישכנע, בחלקן הוא ייתפס כמנותק או משעמם, ובאחרות כפוגע ומעליב.  יש מספר רב מאד של מרכיבים להקשר

• הקהל – מי האנשים המרכיבים את הקהל? כמה הם? מה עמדתם?
• הזמן – כמה זמן מוקצב לנאום? באיזה שלב של היום? של השנה?
• המקום – באיזה מקום הנאום מועבר? עד כמה הוא גדול? עד כמה הדובר בולט? מה סידור הישיבה?
• סדר הדוברים – האם ישנם דוברים נוספים? האם הם תומכים או מתנגדים לנאום? מה סדר הנאומים?
• ועוד…