נאום הצ’חצ’חים של מנחם בגין
נאומו של מנחם בגין בכיכר מלכי ישראל ערב בחירות 1981 הוא דוגמה קלאסית לנאום סתירה. הנאום שילהב את פעילי המפלגה והביא למוטיבציה גדולה ביומיים האחרונים של הבחירות, ועזר לליכוד להשיג רוב דחוק.
ניתוח רטורי
בגין מגיב לנאום שנישא בכיכר ערב קודם (במסגרת אירוע סיום הבחירות של המערך) בידי דודו טופז. במסגרת הנאום בגין עושה שימוש נרחב בציטוט אחד של טופז (הצ’חצ’חים של הליכוד הם שין גימלים) ומציג אותו כדוגמה להתנשאות ולזלזול של המערך בעדות המזרח. מעניין שבגין איננו מנסה להתחבר לקהל או לעדות המזרח בעצמו – הוא מדבר במבטא אשכנזי כבד ועושה מאמץ תיאטרלי להיראות כאילו אינו מכיר את המילה צ’חצ’חים או את דודו טופז עצמו. הרגל זה של בגין, בניגוד למאמץ המופגן של ראשי מפלגת העבודה ‘להתחבר אל העם’ על ידי מאמץ להפגין הקרין כנות ובטחון עצמי מבלי להקרין התנשאות ועליונות, ובכך הקנה לבגין את תמיכתן של שכבות המצוקה. בגין גם תוקף את טופז אישית – הוא מעמיד פנים שאינו מכיר את שמו וקורה לו שחקן שכיר (למרות שטופז לא קיבל תשלום ונאם מתוך תמיכה במערך). בגין גם מקרין מהתקיפה האישית על טופז כלפי שאר המערך שבוחר לתת לבדרן לייצג אותו.
לגופו של עניין בגין מציג שני קווי סתירה: האחד הוא שאין בעיה עם עדות המזרח, וממנו נובע הטיעון השני לפיו המקור לבעיות האלקטורליות של מפלגת העבודה עם עדות המזרח הוא ההאפליה והגזענות שלה עצמה כלפיהן. בחלק המרכזי בנאום הוא מעלה על נס מפקדים וגיבורים בני עדות המזרח ששירתו תחתיו באצ”ל – ובמיוחד הסיפור על עולי הגרדום פיינשטיין וברזאני שהתאבדו ביחד עם רימון אחד – וגם מקרין תמיהה (מבויימת, מן הסתם) על עצם האבחנה בין אשכנזים לספרדים. הוא עושה שימוש בסיפור הדרמטי על שני לוחמי מחתרת, אשכנזי ויהודי, שהתאבדו ביחד בכלא הבריטי, ומעניין שהוא מצליח להכניס אתכל הדרמה והתיאטרליות לתוך כ-40 שניות נאום בלבד.
מעניין שהנאום של בגין הוא נאום של 100% סתירה טהורה ואין בו שום אמירה מקורית או יוזמת של בגין. אלמלא הנאום של טופז יום קודם אפילו שורה אחת מהנאום לא היתה רלוונטית. כמו כן, מעניין שבגין בוחר ביום שלפני ההליכה לקלפי להתעלם לחלוטין מכל סוגיה אקטואלית – הוא לא מדבר על שלום, על שטחים, על ביטחון או על כלכלה – ולעסוק רק בנושא העדתי.
נקודה מעניינת אחרונה היא האופן שבו עושה בגין שימוש בטכניקת ה’קריאה לפעולה‘ שאותה הסברתי לאחרונה במאמר. הוא לא מסתפק בלעורר הזדהות וכעס, אלא דואג לתת הנחיות מפורטות לתומכים – להרים טלפונים, להתקשר לחברים ולספר להם.
רקע היסטורי
ב מערכת הבחירות של 1981 היתה סוערת והתאפיינה באלימות מילולית קשה וכן במקרים רבים של אלימות פיזית קלה באסיפות הבחירות של המערך – במיוחד כלפי יו”ר המפלגה שמעון פרס. כמה שבועות לפני הבחירות הפציצו מטוסי חיל האוויר את הכור האטומי בעיראק, דבר שחיזק את הליכוד אלקטורלית והעלה עוד יותר את הלהבות הפוליטיות. טופז היה אחד הנואמים, והעלה על נס את תרומת המפלגה לדורותיה לבטחון המדינה. -26 ליוני 81 קיימה מפלגת המערך את אירוע סיום הבחירות המסורתי בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין).
דודו טופז, שהיה אז בדרן מוכר אך עדיין צעיר (הגיש באותם ימים שעשועון טלוויזיה), הוזמן לנאום ולתמוך במפלגה. לקראת סוף הנאום הכריז טופז כי “תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ’חצ’חים שהורסים אסיפות בחירות… הצ’חצ’חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות”. הנאום, שלא זכה לחשיפה גדולה באותו זמן כלל שורה על הקרביות של בחורי המערך לעומת בוחרי הליכוד, וטופז השתמש במילה “צ’חצ’חים” כדי לתאר את הליכודניקים. מכיוון שהמילה צ’חצ’חים (מילה ממקור אונומטופאי שמקורה באופן שבו המבטא המרוקאי נשמע לאשכנזים) היתה מילת לגלוג לעדות המזרח, בחר בגין להשתמש בה כדי לנגח את טופז.
נאומו של בגין
אמש בכיכר הזאת עמד שחקן צעיר, מה שמו? דודו? דודו, טו פז, דודו טופז, כאן הוא אמר את הדברים הבאים, עכשיו דממה, שלא נשמע זבוב, דממה מוחלטת, שמעו, דודו טופז, באוזני מאה אלף אנשי המערך, הוא אומר את הדברים הבאים: “הטשחטשחים, הם במצודת זאב, הם בקושי שין גימלים… כאן…נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות“.
אודה ואתוודה לפניכם, עד הבוקר לא שמעתי את המלה ´´טשחטשחים´´ ולא ידעתי מה פירושה. במחתרת, בימי תנועת המרי, שאל אותי גלילי, אחרי התייעצות עם נתן ילין מור, זכרונו לברכה, מטעם הלח´´י, כשתכננו יחד פעולות נגד השלטון הבריטי, ואמר לי כהאי לישנא, גלילי, אמר לי: איך אתם פתרתם את הבעיה של עדות המזרח באצ“ל? ואני מסתכל בו בתמיהה, ואומר לו, ישראל, מה אתה שואל? איזו בעיה? והוא אומר: נו, אינך יודע, לא שמעת? הבעיה של עדות המזרח.
אז אני אומר לו: איזו בעיה? אין לנו! כולנו אחים, כולנו יהודים, כולנו שווים, כולנו! … מפקד הגדול במחוזות — תימני! עוזי היה ספרדי. גידי, שעשה את הפעולה ההיסטורית של מלון המלך דויד היה ספרדי. הממונה על כל האסירים בלטרון היה תימני וכל הבחורים שלנו עמדו דום לפניו! איזו בעיה? אין לנו!
כולנו יהודים! כולנו אחים! כולנו לוחמים!
אבל שמעו, כאשר אותו, מה שמו, דו דו טו פז, אמר את האיוולת, את דברי ההבל ורעות הרוח שלו, כל הקהל שעמד אמש פה, הריע. עכשיו אני אספר לדודו טופז, למי הוא התכוון.
בני עדות המזרח שלנו, היו לוחמים גיבורים, גם במחתרת, יש ביניהם עולי גרדום, אשר עד הרגע האחרון לחייהם שרו את שיר התקווה, והפליאו עולם ומלואו בגבורתם המופתית. והם הלכו לבתי סוהר, למחנות ריכוז, הם נלחמו ולא נשברו, הם זעקו בפני השופטים הבריטיים את המלים: אנחנו לא מכירים כלל בשלטונכם. עליהם להסתלק מכאן מארץ ישראל! פיינשטיין היה ממוצא אירופאי, איך קוראים לזה, אשכנאזי. משה ברזני היה ספרדי מעיראק.
בלילה לאחר שנידונו למוות, והיו צריכים בבוקר בבוקר להוריד אותם מן התליה, והרב היה איש זקן הוא אמר שיבוא להוריד אותם, ולא רצו לפגוע ברב, הם פתחו בלבותיהם רימון יד: לחמו! אשכנזים? עיראקים? יהודים! אחים! לוחמים!
היעמוד כל שחקן שכיר של המערך ויתעלל ויחלל את השם? בני עדות המזרח הם מטובי הלוחמים של צה“ל, הם יחד עם אריק שרון חצו את תעלת סואץ ועברו לצד השני. הוא פקד עליהם, מטובי הלוחמים בישראל! ועתה נגיד בפני עם ועדה ובפני הקהל הפרוע של המערך המשמיע תרועות, איך אמר שם? טשחטשחים, טשחטשחים, כך הוא קורא להם, “הטשחטשחים הם רק ראויים להיות שין גימלים“, מה זה שין גימל? שוטר גדודי, נכון? זה כמו ג´ובניקים? ג´ובניקים לא נלחמים בכלל. כן! חילול השם! וכל הקהל הריע, והיכן הייתה הגברת שושנה ארבלי? העומדת במקום השני ברשימת המערך, והיכן היו האחרים? למה לא עזבו מתוך מחאה את האסיפה הזאת?
עדיין איש לא חילל את השם במידה כזו, עדיין איש לא פגע בכבודו של שבט שלם בישראל, כמו שהמערך פגע אמש במקום הזה.
מה שאני מבקש מכם הוא, מחר, מן הבוקר ועד הערב, ערכו מפעל שיחות טלפוניות. מה שצריך, שחשוב הוא לעשות, זה לטלפן לכל מכריכם בירושלים ובחיפה ובראשון לציון ובנס ציונה, וברחובות ובבאר שבע. רק תספרו להם מה שאמר פה דודו טופז, כל העם בישראל חייב לדעת את זאת, משפט אחד בסך הכל: “הטשחטשחים כולם במצודת זאב“. אשרינו שהם במצודת זאב…