שפת גוף – איך לקרוא את הקהל
רוב הספרות שעוסקת בשפת גוף בזמן דיבור מול קהל מתמקדת בנואם. במאמרים הבאים אני רוצה להפנות את הזרקור בכיוון ההפוך אל הקהל, ולראות כיצד שפת הגוף של הקהל מאפשרת לדובר לשפר את נאומו ולהתאים אותו לקהל ולמצב רוחו המשתנה.
יש ייתרון גדול עבור הנואם בלדעת מה הקהל חושב ומרגיש. למרבה הצער לא קל לקרוא את הקהל. למעשה, שפת גוף היא האמצעי היחיד לחוש את הקהל באופן רציף. אמנם קריאת שפת גוף דורשת למידה ומיומנות, אבל עם מעט תירגול אפשר בהחלט להפוך אותה למיומנות טבעית שערכה לא יסולא בפז.
1. תנוחת הישיבה של הקהל
הייתרון של מעקב אחר תנוחת הישיבה בכך שהיא דבר בולט מאד שאפשר להבחין בו גם כאשר עסוקים בלהסביר נושא מורכב או להתמודד עם התקף חרדת קהל. מידת העניין של אנשים והמעורבות שלהם באה לידי ביטוי מהיר מאד בזווית שבה הם יושבים. ככל שהקהל נשען אחורה נמוך יותר בכיסא שלו הוא פחות מעורב, ולעומת זאת ככל שהוא מזדקף ואפילו נשען קדימה הוא יותר מעורב.
שתי הסתייגויות
- עניין של זמן –
כאשר אנשים עייפים הרבה יותר קשה להם לשבת זקופים – אם השעה מאוחרת, או אם אנשים רק אכלו ארוחה כבדה, או אם ההרצאה ארוכה, אנשים יישבו פחות זקוף ללא קשר לאיכות הנאום. ייתכן אגב שזה באמת סימן בשבילך. - עניין של החלטה –
לפעמים אחרי שאנשים קיבלו החלטה או עברו מכשול גדול הם יישענו אחורנית מתוך סיפוק ולא מתוך אדישות.
2. במה הם מתעסקים
הדבר שאותו אנשים עושים בזמן שאתה מדבר מעיד הרבה על מידת הקשב שלהם. באופן אידיאלי אנשים רק מקשיבים בזמן הנאום או ההרצאה, אבל במציאות הם עשויים לעשות עוד דברים וכדאי להכיר בהבדלים שבהם
- כתיבה (סימן טוב) –
אם אנשים כותבים בזמן שאתה מדבר זה לרוב סימן טוב. למתקדמים: אם אתם מדברים מול אולם של מחזיקי לאפטופים, כדאי לעקוב אחרי רעש ההקלדות- כאשר הוא נחלש זה סימן שאנשים מקשיבים היטב או שהם עברו לשחק סוליטייר. - התלחששויות (תלוי) –
אם אנשים מתלחששים זה סימן שהם מעורבים ומנסים לעבד, או שזה סימן שהם לא הבינו ומבקשים הסבר, או שזה סימן שמשעמם להם והם מחפשים בידור. - קריאה (סימן לא כל כך טוב) –
כשאנשים קוראים בזמן הנאום זה כמובן סימן שהם לא מקשיבים, אבל באופן בלתי מזיק. במקרה הטוב הם קוראים חומר קשור ובמקרה הרע הם משועממים אבל מרגישים לא נוח להפריע, ולא רוצים (או יכולים) לעזוב. - משחקים בפלאפון (סימן רע) –
כשאנשים מתעסקים בפלאפונים שלהם הם בפירוש לא מקשיבים. במקרה הטוב הם מגיבים לסמס דחוף שקיבלו (שהוא אולי חשוב להם, אבל מפריע לך) ובמקרה הרע מחפשים משהו יותר משעשע ממך. - מדברים בטלפון (סימן ממש רע) – כשאנשים מתעסקים בפלאפונים שלהם הם לא רק לא מקשיבים, הם לא מסתירים את זה.
3. רמת רעש
כמות הרעש הכללית בכיתה היא סימן להרבה מאד דברים שצריך לקרוא כדי להבין. במילים אחרות, רמת הרעש לכשעצמה איננה בהכרח סימן טוב או רע, אלא היא עוזרת להבין סימנים אחרים, וכן עוזרת לשים לב כאשר חל שינוי במצב הקהל.
- עליה ברמת הרעש –
סימן שלאנשים יש יותר אנרגיה. זה יכול להיות כי הם מתלהבים ממה שנאמר ואז נראה גם יותר הזדקפות ויותר קשר עין. זה גם יכול להיות כי הם עברו לעסוק בדברים אחרים שלא קשורים לנאום – ואז נראה פחות קשר עין ויותר התלחששויות שנפסקות ברגע שאתה יוצר קשר עין. - ירידה ברמת הרעש –
לרוב סימן לעליה בקשב ובריכוז – יבוא עם אנשים שמתחילים לכתוב מה שאתה אומר או משתיקים אחרים. לעיתים ירידה ברעש היא סימן לכך שאנשים נעשו עייפים ופחות מעורבים – אפשר לשים לב לתנוחת הישיבה שנעשית נמוכה יותר. ולבסוף, ייתכן שאנשים היו צריכים לעשות עוד כל מיני דברים תוך כדי הנאום (למשל להתחלק לקבוצות או לגבש עמדה ביחס להצעה על הפרק) ואז ירידה ברעש היא סימן שהפעולה האחרת הושלמה.
4. קשר עין
הכיוון שאליו הקהל מסתכל הוא משמעותי מבחינת הדובר כאינדיקציה לרמת הקשב של הקהל, ולמוקד שאליו הקשב הזה מכוון. קשר עין הוא כמעט תמיד דבר חיובי כיוון שהוא מייצג קשב ועניין, והיעדרו מייצג חוסר עניין או רצון להסתיר ולהתחמק.
עוד מאמרים מעניינים שתאהב:
