איך להגיב לשפת הגוף של הקהל
במאמרים הקודמים עסקנו באיך לקרוא את הקהל ולהבין את מה שהוא משדר. מאמר זה מסביר מה לעשות ואיך להתנהג כאשר אנחנו מבינים מה הקהל מרגיש. בעמוד זה מתוארים ארבעה מצבים שכיחים שבהם התנהגות הקהל שונה מהציפיות, ולכל אחד מהמצבים הללו מצורפים הסברים על האסטרטגיה הנכונה לנקוט בה.
כשהקהל משועמם
קהל משועמם ניתן לזהות לפי תנוחת ישיבה (לא זקוף ולא נשען קדימה), התעסקות בדברים אחרים, וירידה בכמות קשר העין עם הנואם. במקרה כזה כדאי לשנות את הנאום במהירות ובאופן בולט:
- לשנות עוצמת קול – פתרון מיידי אך קצר טווח לחוסר הקשבה הוא להרים את הקול או להוריד אותו באופן פתאומי. שינוי זה גורם לאנשים להרים את הראש ולהקשיב, אך ההשפעה שלו קצרת טווח.
- לקבל שאלות מהקהל – שאלות מהקהל מגדילות מעורבות, יוצרות שינוי בתחושת הדיבור, ואם השיעמום נובע מאי-הבנה הן יכולות גם לעזור למי שלא הבין.
- להפנות שאלות לקהל – אם הקהל לא שואל שאלות אפשר לשאול את הקהל בחזרה.
- לספר סיפור או בדיחה – אלו יוצרים תמיד עניין ועוזרים לאנשים להקשיב ולהתחבר לנאום. חשוב להיזהר עם בדיחות כי הן לא תמיד מצחיקות או מנומסות.
כשהקהל לא-מסכים או כועס
אפשר להבחין באי-הסכמה מצד הקהל כאשר אנשים משלבים ידיים (זה לרוב הסימן הראשון), מתרחקים מהשולחן אבל בישיבה זקופה, מפנים חלק מגופם כלפי הדלת או מרימים את המחברת או התיק שלהם במגמה לצאת. במקרה כזה כדאי:
- להכיר בהתנגדות – להביע התייחסות לכך שישנן דעות שונות משלך, ולהציג אותן ואת עמדתך ביחס אליהן. זה גורם למי שלא מסכים להבין שעמדתו הובאה בחשבון, זה גם עשוי לגרום לו להבין מדוע העמדה שלך נכונה יותר.
- לקבל שאלה מהקהל – פעולה זו משיגה את אותה תוצאה כמו התייחסות להתנגדויות, אבל אותה עמדה נגדית מוצגת על ידי מי שמאמין בה ולא על ידיך, ולכן היא יותר ‘אותנטית’ ואמינה בעיני אלו שאינם מסכימים. כמו כן עצם ההסכמה לתת זכות דיבור משדרת פתיחות ונכונות לדיאלוג, דבר שקונה לך נקודות בעיני הקהל.
כשהקהל מסכים ומתלהב
זו אמנם צרה של עשירים, אבל גם אליה צריך להתכונן. נדע שהקהל מסכים ומתלהב כאשר נטיית הגוף שלו היא לפנים, כאשר אנשים שמתעסקים בעוד דברים מקפידים כל הזמן לשמור על קשר עין איתך תוך כדי, וכאשר אנשים מהנהנים. אפשר גם להבחין בכך כאשר הקהל מגיב באופן שלילי כלפי מי שמפריע או מתנגד. האסטרטגיה הנכונה במקרה כזה היא לנצל את המומנטום ולפנות לקריאה לפעולה.
- להלהיב – אפשר להוריד את מינון הלוגיקה ולהעלות את מינון הרגש. הקהל לא מנסה להתווכח ולא מתעקש על פרטים קטנים. במקום זה צריך לזרוק סיסמאות מפוצצות, לספר סיפורים מרגשים וכדומה.
- סתירה מקדימה (pre-emptive rebuttal) – לסתור מראש מה שיגיד הצד השני. לנצל את התמיכה שאנחנו מקבלים כדי להתכונן לשלבים קשים יותר.
- קריאה לפעולה (call for action) – להציג דרישות לקהל, להגיד מה צריך לעשות.
- לעודד מעורבות – לבקש מהקהל מתנדבים למטלות, רעיונות לפעולה וכדומה.
כשהקהל חסר סבלנות
חשוב להבחין בין קהל ממהר לקהל משועמם או מתנגד – אלו יהיו חסרי סבלנות גם הם, אבל יקרינו זאת בדרך אחרת. בניגוד לקהל משועמם, קהל ממהר ניכר בשפת גוף אנרגטית וקופצנית. בניגוד לקהל המתנגד שפת הגוף של קהל ממהר לא תהיה סגורה, וגם אם אנשים בקהל יפגינו עוינות כלפיך הם לא יסתרו אותך אלא להיפך- יפגינו עוינות כלפי מי שסותר אותך. אז מה לעשות כשהקהל חסר סבלנות:
- לדבר בקצרה – להימנע מסיפורים ארוכים, לא להוכיח כל נקודה עד הסוף אלא להגיע יותר מהר לשורה התחתונה.
- לדבר קצת יותר מהר – אסור לדבר מהר מדי כי אז המסר לא עובר והדובר נראה לחוץ. אבל כשמדברים קצת יותר מהר יוצרים תחושה אצל הקהל שהדובר ער ללחץ שלהם והוא לא מבזבז את זמנם.
- להתנועע יותר – ללהפעיל את הגוף יותר כדי לשדר יותר נמרצות וכדי ליצור אצל הממהרים תחושה שהם מפסידים את ההתרחשות. כדאי להסתובב יותר בחדר, לדבר תנועות ידיים גדולות קצת יותר ומהירות קצת יותר. אפשר גם להרים את הקול ולהדגיש נקודות יותר.
- אבני דרך – לתת לקהל סימנים של איפה אתה בנאום וכמה עוד נשאר לשמוע.
- הפרד ומשול – למצוא דרך לשחרר את אלו שחייבים לצאת עם המידע שהם זקוקים לו ולאפשר לשאר להישאר ולשמוע בסבלנות.
הירשם לקורס עמידה מול קהל
