איך ללמוד לקרוא שפת גוף של קהל

קריאת שפת הגוף של הקהל היא אחת המיומנויות היחידות בתחום הרטוריקה שאפשר ללמוד מצפיה בלבד.  אין צורך לנאום אלא מספיק להסתכל בקהל בזמן שמישהו אחר נואם כדי להבין את שפת הגוף של הקהל.

ב-1996, כשרק השתחררתי מהצבא ולפני שהתחלתי לעסוק ברטוריקה ובהוראתה, ליוויתי את אבא שלי, ד”ר אליעזר יריב, כנהג במסע הרצאות של יומיים שערך בדרום. אבא שלי מאמין גבול בלקבל משוב, והוא ביקש ממני לדווח לו בפירוט איך ההרצאה שלו נראתה.  לשם כך ניהלתי רישום של ההרצאה שלו שבו חילקתי את הדף ל-4 עמודות. בעמודה הראשונה והרחבה ביותר סיכמתי את מה שהוא אמר. בעמודה השניה, שירבטתי הערות והצעות משלי על דבריו. בעמודה השלישית רשמתי בכל שלב איזה אחוז מהקהל היה עירני ומעורב (בין 95% בזמן סיפור ‘הסנונית והמטאטא‘ ועד ל-45% בדיוק לפני שאמר ‘ולסיכום’). בעמודה האחרונה רשמתי את הזמן שחלף מתחילת ההרצאה. בסיום כל הרצאה יכולתי לומר לו בדיוק מה היו הקטעים הטובים והפחות טובים, וכן אילו פעולות עליו לנקוט בכל שלב שבו הקשב יורד.

אחרי כל הרצאה היינו נוסעים להרצאה הבאה ובדרך הייתי עובר איתו על המשוב ומנתח את החלקים הטובים והפחות טובים.  כעבור כמה הרצאות כבר יכולתי לחזות מראש – רק מלהסתכל על צורת הדיבור שלו – מה תהיה רמת הקשב של הקהל.  ככל שהרבינו לעשות זאת ההרצאות שלו השתפרו בכך שמצד אחד היו בהן יותר קטעים טובים, ומצד שני התקלות נעלמו כמעט לגמרי.

כדי ללמוד לקרוא שפת גוף של הקהל אין צורך בהכרח בכל הפעולה שאני עשיתי (אם כי זו הדרך הכי יעילה), ואפשר פשוט להקשיב ולרשום הערות.  הדבר שחשוב הוא להיות ערניים לאופן שבו שאר הקהל – לא אתם – מגיב לנאום כל הזמן, ולרשום את ההערות באופן מסודר ובמקום מרוכז כך שייווצר בהדרגה מאגר ידע בנושא.  אפשר לומר שהאתר שאתם קוראים הוא במידה רבה אותו ריכוז ידע שאני צברתי לאורך 11 שנים של עיסוק ברטוריקה והוראה שלה.