נאום נתניהו – צודק בטוח. וחכם?

ביבי נותן שיעור מאלף על איך לדבר לקהל אחד – העצרת הכללית של האו”ם, ובעצם לכוון לקהל אחר לגמרי – הבוחרים בישראל ובמרכז הליכוד, דעת הקהל האמריקאית והסוקרים של אובמה.  זו אסטרטגיה מסוכנת מאד, אבל לנתניהו היה מעט להפסיד והרבה להרוויח. לכן הוא לקח את ההימור וגם הצליח בו.

תיאוריה: איך מתמודדים עם קהל עויין

בעיקרון העבודה עם קהל עויין אמורה להיות אחרת לגמרי מזו שעשה נתניהו.  אם ברור מראש שאי אפשר לגרום לקהל לשנות את דעתו, האסטרטגיה היא לפחות לגרום לקהל לפתוח את הראש או לחילופין לחוש אמפטיה כלפיך, גם אם הוא לא מסכים לעמדותיך (טיפים לשכנוע קהל עויין).

מה נתניהו היה יכול לעשות

לפי התיאוריה המקובלת, נתניהו יכול היה צריך לפנות לפלסטינאים ולהציג להם תוכנית ממשית (או להעמיד פנים שהוא מציג לפלסטינאים תוכנית ממשית) ואז לפנות לעולם ולהגיד ‘תיראו, הם מסרבים’.

אילו היה משתמש בטכניקה זו ומנסה לשכנע את הקהל העויין, היה מנסה להתייחס לדברים הספציפיים שאבו-מאזן הציג בנאומו כמפריעים לפלסטינאים כיום (התנחלויות, מחסומים, אסירים), כדי לקנות את הסכמתם לדיון על הנושאים הגדולים יותר שעליהם אמור להתקיים המו”מ (גבולות, ירושלים, פליטים).  אילו היה פונה לעולם היה עושה את ההיפך ומציג ‘תוכנית’ שכוללת נוסחה מדינית כלשהי עם משהו שנראה כמו ויתור – למשל הבטחה לכוחות בינלאומיים או משטר מיוחד לירושלים – זה לא באמת חשוב.

אסטרטגיית ‘האמת שלנו’ של נתניהו

הדרך הכי טובה לדעת שנתניהו לא בא לעשות פשרות היא שהטיעון המשמעותי הראשון שלו היה ‘האו”ם הוא תיאטרון האבסורד’, שבו הוא מציג את ההיסטוריה האנטי-ישראלית של האו”ם, ואת הרקורד הצבוע והמגוחך של הארגון בתחום זכויות האדם.  זהו כמובן טיעון תקף וגם מאד משכנע עבור ישראלים ואמריקאים, אבל מאד מעליב עבור כל השאר.  אם נתניהו היה רוצה לשכנע את העולם אפשר היה להגיד שהטיעון הזה צודק אבל לא חכם.  בפועל נתניהו רוצה להראות לישראל ולאמריקאים כמה הם צודקים.

דרך נוספת לראות שנתניהו מדבר לישראלים ולא לערבים הוא העיסוק בגלעד שליט.  חשוב לי להדגיש שהחזקתו של גלעד שליט בשבי חמאס ללא גישה לצלב האדום היתה פשע מלחמה, אבל זהו פשע מלחמה שמעניין רק אותנו ומבחינת כל שאר העולם זהו עסק די זניח.  יתרה מכך, בעוד אבו מאזן הציג לקהל דרישה ברורה ומפורטת לביצוע, לא ברור בכלל למי מפנה נתניהו את הדרישה לשחרור שליט – הרי חמאס לא נמצא בעצרת הכללית ולמעשה מגנה את פנייתו של אבו-מאזן לאו”ם כבגידה.  לאבו מאזן עצמו אין כמעט שום השפעה בעזה ולכן הוא לא יכול היה לספק שום סחורה בנושא.  היחידים ששומעים את הסיפור על שליט ודמם רותח הם אנחנו, ולכן ברור שאנחנו קהל היעד היחיד של הנאום.

טכניקת החזרות

אחד הכלים הכי ישנים בעולם הנאום הוא לחזור על מבנה משפט קבוע כאשר בכל פעם משנים את הסיום שלו.  זה יוצר התניה אצל הקהל ולכן גורם לו לקבל את מה שנאמר. נתניהו משתמש בטכניקה הזו פעמים רבות והדוגמה הכי יפה מגיעה בדקה ה-7:30 כשהוא אומר:

“האמת היא שישראל רוצה בשלום.
האמת היא שאני רוצה בשלום.
האמת היא שבמזרח התיכון שלום חייב להיות מבוסס על בטחון.
האמת היא ששלום לא יכול להיעשות מכוח הצהרות האו”ם אלא רק מתוך משא ומתן ישיר בין הצדדים. האמת היא שהפלסטינאים סירבו למו”מ כזה.
האמת היא ישראל רוצה לחיות בשלום לצד מדינה פלסטינאית, אבל הפלסטינאים רוצים מדינה בלי שלום.
והאמת היא שאסור לכם להרשות לזה לקרות.”

חשוב להדגיש כי הטכניקה הזו מתאימה לנאומים פוליטיים ולטכסים,  אבל אינה מתאימה לסוגים אחרים של דיבור מול קהל.  במצגת או בהרצאה למשל, היא תיחשב כמעליבה את האינטליגנציה של המאזינים.

איך לבנות טיעון מורכב

רבים מאשימים את נתניהו בכך שהוא נואם שטחי, הנאום הזה מראה כמה הם טועים. אפשר לבוא בהרבה טענות לנתניהו כראש ממשלה, אבל שטחיות איננה אחד מהם, ובנאום זה הוא בונה סידרה של טיעונים מפותחים היטב שגם משורשרים ביניהם. זה קורה בחלקו המרכזי של הנאום בו נתניהו מציג את הרציונל לדחיית ההצעה הפלסטינאית.

זהו נתניהו בשיאו. הוא בונה כאן שרשרת לוגית חזקה מאד שקשה גם לאנשים שלא מסכימים איתו להפריך אותה. כל שלב בטיעון מגובה בדוגמה, ואלו דוגמאות שאמורות להיות מוכרות ומשכנעות לקהל מערבי, גם אם לא לקהל אחר. אני אתמצת את הטיעון כך:

1. האיסלאם הקיצוני הוא סכנה גוברת לעולם המערבי כולו.
2. לכן ישראל נמצאת בקו החזית של הסכנה הזו ולכן היא נמצאת בקונפליקט שהיא חייבת לנצח בו.
3. לכן הסכנות לקיומה של ישראל הן כבדות מצד אחד (איראן, סוריה וכד’) ומיידיות מצד שני (נתבג בטווח טילים וכד’).
4. בנוסף את הסכסוך לא ניתן לפתור בפשרה כי ניסיונות פשרה קודמים נגמרו בהפרות מהצד הערבי, במיוחד בנסיגות מעזה ומלבנון.
5. לכן אסור ללחוץ על ישראל לקבל הכתבות מבחוץ ויש לאפשר לה להגיע להסכם מרצונה החופשי.

לסיכום, נתניהו בחר שלא ללכת על פשרה אלא על דיבייט, כלומר הוא לא מנסה לשכנע את בני שיחו, אלא לשכנע את צד ג’ שהוא צודק.

למאמרים הבאים: 

• נאום אבו מאזן באו”ם – איך לדבר מול קהל ידידותי
• איזה נאום היה יותר טוב – מי ניצח בדיבייט

רוצה ללמוד לנאום?
בין אם אתה מתחיל או פוליטיקאי משופשף צור איתנו קשר
הירשם לקורסים לנאום ושכנוע