איך להתווכח על המצב בלי להפסיד חברים

הפייסבוק שלי מלא בחברים שרבים אחד עם השני.  
גם שלכם?

האמת שזה הגיוני – המצב לחוץ, אנשים נהרגים, אזעקות, חרדה. וכך גם אמירות שביום יום נשמעות הגיוניות – למשל שבמלחמת מגן ייהרגו אזרחים, או שאזרחים שנהרגים זה רע גם אם הם ערבים – הופכות לנפיצות.  

המצב הגיע לכך שאפילו ההפסקות בקמפוס שלנו נעשו אגרסיביות. כמעט שהתחלתי להתגעגע לימים שפחד-קהל מנע מהתלמידים שלי לצעוק אחד על השני (מלחמות מפחיתות חרדת קהל בקורסים שלנו. בחיי).

אז בתור מומחה לויכוחים אני רוצה להגיד לכם:  אפשר להתווכח על המצב בלי להרוס חברויות. וזה עובד ככה:

איך נראה ניצחון בויכוח?

כדי להצליח בויכוח צריך להבין מה אנחנו רוצים להשיג.  
רוב האנשים שתשאלו יגידו שמטרתם לשכנע את זה שמולם. אבל אם תקשיבו להם טוב, תגלו שרובם יותר עסוקים בלהראות שהם צודקים מאשר בלבדוק אם הצד השני משתכנע.  למעשה מהר מאד הויכוח הופך לתחרות מי הכי צודק, ובהמשך למי הכי צועק.  ככה לא משכנעים – ככה רבים.

כדי להתווכח בהצלחה צריך לחשוב בשני שלבים:  א. מה אני רוצה להשיג ו-ב. איך אני אוכל להשיג את זה.

מה אפשר להשיג בויכוח?

כאמור, לרוב המטרה המוצהרת היא לשכנע את בן השיח.  אבל בד”כ יש גם את המטרה לפרוק תיסכול וכעס על הצד השני, שאותו בן השיח מייצג (ושהוא מצידו רוצה לפרוק את התיסכול שלו על הצד שלכם, שאתם מייצגים).

כדי להשיג את את אחת מהמטרות האלו צריך להפריד ביניהן כי כמעט בלתי אפשרי להשיג את שתיהן יחד.

לרוב אני ממליץ להתאמץ לגרום לצד השני להסכים איתנו, ויש טכניקות של ויכוח ושל אומנות המכירה לעשות את זה.  אבל במצב כרגע אי אפשר להשתמש בהן, כי כולם כל כך טעונים שגם כוונה כנה לשכנע הופכת מהר לתסכול צדקני – ואני לא אעמיד פנים שלי זה לא קורה.

להתווכח על רגשות – התיאוריה

כדי לשחרר תסכול צריך לדבר על רגשות ולא על פוליטיקה.  במקום להגיד ‘איך אתה יכול לתקוף את ישראל כשהחמאס יורה על אזרחים כבר עשר שנים’ (ולקבל תשובה של ‘כי אנחנו הרגנו ביום אחד יותר אזרחים ממה שהם הרגו בכל השנים’, ואז לענות ואז לקבל תשובה וכן הלאה) – עדיף להגיד “היה לי הרבה יותר קל להשתכנע ממך אם הייתי מרגיש שאתה מבין גם את תושבי שדרות ולא רק את האזרחים הפלסטינאים” או  ‘אני כבר כמה שנים בחרדה על מה שקורה בדרום, והייתי מרגיש יותר קל להסתכל על הפגיעה באזרחים שלהם אם הייתי משתכנע שלך אכפת מהאזרחים שלנו”.

מה זה משיג?  זה מאפשר לצד השני להסכים איתך בלי לוותר על העמדות שלו.  הוא לא מסכים איתך שהפלסטינאים מסכנים או שהם אשמים – הוא מסכים איתך שאתה מרגיש רע.

ובימים כאלו גם זה משהו.

הנה כמה הצעות למשפטים

שמאל:

• במקום “אנחנו הורגים אזרחים חפים מפשע” – עדיף “כואב לי הלב על אזרחים חפים מפשע שנהרגים”
• במקום: “צה”ל עושה פשעי מלחמה” – עדיף “לפעמים אני מרגיש שלצה”ל לא ממש אכפת מהחוק הבינלאומי”

ימין:

• במקום: “הם מקבלים את מה שמגיע להם” – עדיף “אני מרגיש שלפגוע במי שפוגע בנו זה לעשות צדק”
• במקום: “צריך להיכנס באמ-אמא שלהם” – עדיף “אני ארגיש יותר רגוע אם בחמאס יידעו מה קורה למי שמנסה לפגוע בנו”