“דבר חלש” – סודות השכנוע של הזקנים האתיופיים
בשנתיים האחרונות זכיתי ללמד תלמידים אתיופים, שהזכירו לי כמה טכניקות יוצאות דופן לשיפור כושר השכנוע מול קהל, ושיוכלו לעזור לכל אחד מאיתנו לדבר חלש יותר, אבל טוב יותר.
צורת הדיבור של האתיופים המבוגרים (אצל הצעירים זה אחרת. יש לי גם מה לומר על הרטוריקה של טאהוניה, צפו לעוד בנושא מתישהו) עלולה להיתפס חלושה: ווליום נמוך, תנועות ידיים חלשות, הימנעות מקשר עין.
בתרבות הצעקנית שלנו דיבור חלש נתפס כחולשה, כחוסר יכולת לעמוד-על-שלך, והמחשבה על מורה שינסה ללמד בכיתה בלי לצעוק, או פוליטיקאי שיתראיין בלי
אבל זה בדיוק מה שמיוחד בו. דיבור חלש הוא כל כך יוצא דופן בתרבות הישראלית שהוא אוטומטית מקבל תשומת לב. בניהול נכון, התשומת לב הזו יכולה להיות זהב רטוריף ומי שעושה את השימוש הכי חזק בטכניקה הזו הוא שר החוץ ליברמן.
ליברמן נתפס כפוליטיקאי כוחני ואגרסיבי, אפילו מאיים. אבל לא אני ולא אף אחד מכם זוכר את ליברמן אי פעם מרים את קולו. למעשה, אנשים שאינם דוברים עברית מתרשמים דווקא מהקול השקט והכמעט עדין שבו הוא מעביר את המסרים שלו. המודל האתיופי: קצב לפני ווליוםדוברים בישראל נוהגים להרים את קולם בתחילת דבריהם כדי להשיג קשב, ומשהשיגו אותו ממשיכים בקצב רגיל. זו שיטה אפקטיבית מאד, ואני מלמד אותה שנים מבלי שהיא אי פעם איכזבה אותי. אבל האלטרנטיבה האתיופית עובדת גם כן, ואז יוצרת בידול של הדובר ומשיגה רמה גבוהה יותר של הקשבה. |  ליברמן: אתיופי של כבוד? |
הטכניקה הזו שימושית במיוחד למי שמטבעו אינו מדבר חזק, או למי שצריך להתמודד עם קהל רועש-אך-מכובד שאסור להשתיקו אותו בקול (למשל חייל במועדון קצינים, או מנהל זוטר בישיבת דירקטוריון). כמו כן היא טובה למי שרוצה לבדל את עצמו ולהקרין שליטה ומקצועיות.
כאשר אני צריך ללמד בקורס שלי את השיטה, אני נותן לאנשים להתחיל לדבר בשקט, א-ב-ל ל-א-ט. הדיבור האיטי והמודגש מסוגל לעבור גם דרך אולפן טלוויזיה מתלהם או דרך כיתה רועשת. באמת. זה לא תמיד קל, ולפעמים אני נותן לכמה תלמידים להתחרות מי יכול לדבר יותר לאט ככלי לפיתוח השיטה.
לאחר כמה מילים איטיות הקהל מתחיל ליצור קשר עין, ומפסיק להפריע, ואז בהדרגה אפשר לעבור לקצב דיבור רגיל. חשוב בטכניקה הזו, אפילו יותר מאשר בנאום רגיל, לחזור ולהאט בכל פעם שמגיעים לנקודה חשובה
הורדת פחד קהל במודל האתיופי
מי שמקשיב לאתיופים מבוגרים מדברים עלול להשתכנע שכולם סובלים מפחד קהל.
זו טעות. פחד קהל קיים אצל אתיופים, אבל לא יותר מאשר אצל רוסים, ערבים או פולנים.
מה שכן בעייתי, לפחות אצלנו בביה”ס לדיבור מול קהל, הוא שחלק מהטכניקות המקובלות לטיפול בפחד קהל לא עובדות על בחברה שבה הרמת קול היא פעולה חסרת כבוד-עצמי. ולכן פיתחנו כמה טכניקות מיוחדות עבור תלמידים אתיופיים, והיום אנחנו משתמשים בהן על כל תלמיד עם בעיית פחד קהל שצריך לדבר מול קהל בכיר ממנו.
הרעיון כאן הוא לנצל את הדיבור האיטי ככלי להורדת הדופק והלחץ. כידוע פחד קהל מתבטא בסימפטומים פיזיולוגיים, אבל קצת פחות ידוע שהסימפטומים האלו מגבירים את הפחד. לכן, באופן פרדוקסלי, באמצעות שליטה על הסימפטומים אפשר להשיג שליטה (מסויימת. צריך עוד כלים) על החרדה. ונשימה נכונה היא כלי מאד אפקטיבי.
איך זה עובד- התרגיל של לדבר ל-א-ט ל-א-ט, יוצר אצל הדוברים ירידה חדה בדופק ובקצב הנשימה אפילו כשהם בלחץ חריף. הירידה בדופק משדרת לגוף ש’הכל בסדר’ (יחסית. כאמור, צריך עוד כלים) וגורמת לסימפטומים נוספים לרדת, דבר שמקל על הדיבור, וגורם לו להשתכנע שהמצב באמת נהיה יותר טוב, וכן הלאה.
רוצים ללמוד יותר? התקשרו 077-8200201
You may also like
