הצגה עצמית מול קהל – איך לעשות זאת נכון
הצגה עצמית היא סוג של דיבור מול קהל שאמנם אינו שכיח, אבל בכל פעם שהוא קורה הוא מאד חשוב. הסיבה לכך היא תופעת הרושם הראשוני – העובדה שאנחנו נוטים לשפוט אנשים באופן מיידי כשאנחנו רואים אותם ומגבשים עליהם בתוך שניות מעטות דעה שלפעמים קשה לנו לשנות אותה.
במאמר זה נראה כיצד להציג את עצמנו ביעילות ובבטחון, באופן שבו אנחנו יוצרים רושם חיובי ומעודדים את המאזינים לרצות ולהכיר אותנו. לשם כך אני מחלק את המיומנויות הנדרשות לתוכן (מה אנחנו אומרים) ולסגנון (איך אנחנו אומרים זאת). חשוב להדגיש שמאמר זה אינו בא להחליף סדנה להצגה עצמית.
סגנון: הדרך לגרום לאחרים להתעניין בכם היא להתעניין בהם
כאשר אתם קמים לדבר המטרה שלכם היא ליצור עניין אצל הקהל ולגרום לו לרצות להכיר אתכם. הדרך הכי טובה והכי בטוחה לגרום להשיג זאת היא לרצות להכיר אותם. אני לא רוצה להיכנס להסברים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים למה זה קורה (חפשו ‘דיסוננס קוגניטיבי‘ בגוגל) אבל בסיכוי סביר שאם תתעניינו בקהל, שפת הגוף שלכם תגרום לקהל להתעניין בכם.
עוד כמה טיפים
אלו טיפים בסיסיים ביותר, שמיועדים למי שלא למד טכניקות נוספות. הם אינם באים במקום כלים מתקדמים יותר.
- ישיבה
שבו ישר, אבל לא ישר מדי: אל תישענו אחורה, זה משדר שלא אכפת לכם. מצד שני גם אל תשבו זקוף כאילו יש לכם מקל של מטאטא בגב. שבו נוח, עם נטיה קלה קדימה. - קשר עין
תסתכלו על כולם, אבל בנחמדות. אל תתמקדו באדם אחד, כי הוא עשוי להילחץ ואתם תאבדו את כל השאר. גם אל תסרקו את החדר מצד לצד כמו מכ”ם, זה גורם לכם להיראות מכניים. - ידיים
תחזיקו אותן על השולחן, ואל תשחקו בניירות, עטים, עגילים שעונים או שפם. - קול
דברו מספיק חזק כדי שמי שיושב הכי רחוק מכם יוכל לשמוע בנוחות.
תוכן: פשוט ולעניין
תוכן ההצגה העצמית צריך להיות בהיר וענייני, ועדיין להיות כזה שמעביר לקהל את המידע החשוב ונותן להם תחושה אנושית ואמינה. שני כללים עיקריים כאן הם לחלק את ההצגה העצמית לכמה חלקים, ולהקפיד להציג את עצמכם גם אישית וגם מקצועית.
חלוקת ההצגה העצמית
אלו שהשתתפו בקורסים שלי מכירים את טכניקת המבנה המשולש שעוזרת לחלק כל נאום לחלקים וכך מאפשרת להתמקד בנושא ולהימנע מבלק-אאוטים. לאלו שלא היו נדגיש כי כדאי להם לארגן את הנאום שלהם לפי 2 או 3 נושאים ולהציג כל אחד מהם בתורו.
לדוגמה אפשר לארגן את ההצגה לפי “מה למדתי, במה אני עובד ומה התוכניות שלי לעתיד” או “מי אני ולמה באתי לכאן”. הפתיחה הזו לא צריכה להיות פורמלית, אבל היא צריכה להיות מאד ברורה.
לספר על עצמכם אישית ומקצועית
לפעמים צריך להרחיב בהצגה העצמית ולפעמים לקצר, לכן כדאי לא להיות הראשון וכך לקבל תחושה של כמה אחרים מרחיבים. בכל מקרה ישנם כמה דברים בסיסיים שתמיד חייבים להיאמר: צריך לספר על עצמנו גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית.
מבחינה אישית מה שצריך זה לספק את ה-vital statistics – פרטים כלליים כמו גיל, מצב משפחתי ומקום מגורים – ובנוסף פרט אחד אישי יוצא דופן, שייגרום לאנשים לזכור אותנו. זה יכול להיות “חובב רכיבה על אופניים/רפואה אלטרנטיבית/מוזיקה חסידית”, “אבא לאמיר, מיכל ואברשה הרועה הגרמני שלנו” או “ועליתי לפני עשרים שנה מאורוגוואי”. ברמה המקצועית כדאי לציין מה למדנו ואיפה, וכן במה אנחנו עובדים ואיפה. אפשר כמובן להרחיב בשני ההיבטים, אבל אסור לקצר מעבר למה שהוצג כאן.
הבעיה כאן, והטעות המאד שכיחה היא של אלו שמרגישים לא נוח לספר על חייהם בסיטואציה עסקית או לדבר על עבודה בסיטואציה חברתית. זה חבל. כאשר אתם נמנעים מלהציג פרטים על עצמכם אתם משאירים חור בתמונה שייצרתם, ומעבירים בכך את המסר שאתם לא מספיק רוצים להכיר את הקהל. זה משאיר רושם של אדם חסר זהות.
יתרה מכך, דווקא בסיטאוציות עסקיות קיים תמיד מחסום של חוסר אמון שאין דרך טובה יותר לשבור אותו מאשר כמה מילים מהלב. זה לא מראה חולשה, זה מראה אנושיות.
כמה מילים של הסתייגות
ראשית, הכללים כאן הם להצגה עצמית, לא לפתיחה של נאום. במילים אחרות, מצב שבו כל מה שנדרש מכם לעשות זה להציג את עצמכם ותו לא. כאשר אתם מתחילים נאום מול קהל חדש וצריכים גם להציג את עצמכם וגם להציג נושא כלשהו ישנם כללים נוספים אותם אנו מכסים בקורס הרגיל לדיבור מול קהל.
שנית הכללים שלהלן הם כלליים ומיועדים למקרה הרגיל של הצגה עצמית, למשל כשמתחילים קורס וכל אחד מציג את עצמו, או כשנכנסים לתפקיד חדש בעבודה. לפעמים קורה שהסיטואציה חריגה ואז הכללים הללו לא מתאימים. לדוגמה אם אתם קצין צעיר שהתמנה להשליט סדר במחלקה פרועה וסורררת, יכול מאד להיות שעדיף להתחיל בסגנון קשוח ובתוכן שכולל איומים ועימותים.
הצטרפו עכשיו לסדנת שיווק עצמי / קורס עמידה מול קהל
תָג:הצגה עצמית, טיפים, פחד קהל, שיווק עצמי