5. טיפים להעברת מצגת

מכירים את המשפט הזה שאומרים תמיד בצבא, על זה ש”הוראות בטיחות אלו נכתבו בדם”?  אז גם הטיפים האלו נכתבו בזיעה הקרה של מציגים שחשבו שהם יעשו לעצמם חיים  קלים, ואולי גם יתגברו על חרדת במה, וגילו שהם ירו לעצמם ברגל. 

1. לעבוד עם מסך אחד גדול

הרבה מאד אנשים אוהבים לעבוד כך שהקהל צופה במסך גדול שעליו מוקרנת המצגת, ואילו הם מסתכלים על מסך נוסף קטן.  לכאורה, גם יש בזה היגיון כי המסך הגדול מאחוריהם והסתכלות עליו פוגעת בקשר עין.

בפועל, אני מאד ממליץ לעבוד עם מסך יחיד שעליו גם הדובר וגם הקהל מסתכלים.  זה אמנם מביא לכך שהדובר לא מביט בקהל מדי פעם, אבל זו לא בעיה כי הוא והקהל מסתכלים לאותו מקום.  הנקודה הזו משמעותית, ואפשר לנסות אותה בבית – כאשר כמה אנשים מסתכלים על אותו  דבר הם לא מרגישים ניתוק זה מזה.

2. לזוז. הרבה.

הרבה פעמים המציג מוגבל ביכולת שלו לזוז, דבר שהופך את המצגת ליותר משעממת ממה שהיא צריכה להיות.  זה יכול להיות בגלל הציוד – למשל עכבר עם כבל קצר מדי לא מאפשר תזוזה או מיקרופון שמחובר לפודיום. זה גם יכול להיות בגלל הריהוט של דוכן המקרין חשיבות או במה.

אבל אם שני אלו לא מפריעים כדאי מאד לזוז במהלך המצגת.  גם כך המסך יהיה לרוב גדול בהרבה מהדובר ועשוי לגרום לו להיבלע, אבל כאשר הדובר לא זז המצגת הופכת הרבה יותר סטטית.

3. לדאוג שלא יהיה חשוך מדי

האמת היא שיש אנשים שחושך עדיף להם כי הוא מפחיד אימת קהל, אבל אני ממליץ לדאוג שיהיה מספיק אור בשביל

• שהקהל יוכל לרשום לעצמו נקודות חשובות מתוך המעניינים שבמצגת.
• כדי שאם מישהו צריך לצאת לשירותים הוא לא ייצטרך למשש את דרכו החוצה.
• שאתם תוכלו לראות איך הקהל מגיב ולהתאים את קצב הדיבור ועומק ההסבר
• כדי שאנשים לא יירצו וגם לא יעיזו להירדם (בידיעה שלא רואים אותם)

5. להצביע ביד ולא עם לייזר

פעם, בשנות ה-90 סמני לייזר עשו רושם על אנשים. היום זה פשוט נראה כמו מישהו שיותר מרוכז בגאדג’טים שלו (ואני אומר זאת כחובב גאדג’טים) מאשר בלהעביר את המסר.

במקום זה כדאי ממש לגשת למסך ולהצביע על הדבר החשוב עם היד.  זה יוצר תנועה גדולה שבה כל הגוף שלכם מעורב בלהראות לקהל מה חשוב, וכך מעביר את המסר של חשיבות הנושא עם שפת הגוף. סמן הלייזר משאיר את הדובר פאסיבי כי הוא מחייב תנועה מאד קטנה, ולכן הדובר לא נראה כאילו אכפת לו.