מצגת ישנה משנת 2008 שהשתמשנו בה  כמה שנים כדי להדגים את היכולת להעביר כמות גדולה מאד של מידע בזמן קצר, תוך שימוש מוגבל אך יעיל בגרפיקה ובאנימציה.

למי שמתעניין, המצגת  הועברה לראשונה כקריאה נועשת לעזרה בקמפיין של ג’ון מקיין להיות המועמד הרפובליקני בבחירות, בתקופה שמצבו בסקרים נראה נואש.  המצגת הרשימה אותי בכך שהיא הראתה תוכנית משכנעת לצאת מהמשבר ולזכות במינוי, והתחזית שלה אכן התממשה (מקיין אח”כ  רץ לבחירות כמועמד הרפובליקנים נגד מועמד הדמוקרטים, אובמה, והפסיד.  אבל זה סיפור אחר).

התוכן

המצגת, מאת ריק דייויס מנהל הקמפיין של ג’ון מקיין, מסבירה את תוכנית הפעולה של ג’ון מקיין לזכיה בבחירות הפנימיות של מפלגה הרפובליקנית. החלק הראשון מנתח את חוקי וזמני הבחירות, החלק השני מנתח את היריבים והסיטואציה, והחלק השלישי מסביר איך ג’ון מקיין יישתמש בהם כדי לזכות במועמדות.

סגנון:

סגנון הקראה –  הסגנון של דייוויס הוא ענייני ונמרץ עם קורטוב של ידידותיות.  הוא מדבר בקצב מהיר יחסית כדי ליצור תחושה של אקשן ולהכניס אדרנלין לקהל, אבל מקפיד על עצירות והדגשות כדי לאפשר לקהל לקלוט ולהתרשם.  כאשר אני מקרין את המצגת הזו לקהל ישראלי (שאנגלית אינה שפת האם שלו) בערך שליש מהמשתתפים מרגישים שהם איבדו אותו – זה אומר שלקהל דובר אנגלית הוא כנראה בהחלט מדבר בקצב נוח.

סגנון המצגת – המצגת מעוצבת כמובן בצעי הקמפיין וצבעי הדגל האמריקאי על רקע שחור.  אני לא יודע מה האמריקאים היו עושים אילו הדגל שלהם היה בצהוב וחום, אבל אין ספק שכחול ולבן הם צבעים אפקטיביים להעברת חומר, ושאדום עוזר להדגשי דברים.  המצגת כוללת גרפיקה בכל שקופית – ישנן שלוש שקופיות בהן הגרפיקה מסבירה תוכן (לדוגמה פיזור המעומדים השונים על המפה הפוליטית, ובכל שאר השקופיות יש לפחות תמונת אווירה אחת (ג’ון מקיין בפוזה מנהיגותית מול קהל מעריץ).
החלק היחיד שלא מוצא חן בעיני כל כך הוא האנימציה – מעבר השקופיות נעשה באנימציה אחרת בכל שקף (פעם מהמרכז החוצה, פעם בהחלפת דף, פעם בהתמוססות) וזה נראה ילדותי.  גם עליית הכותרת הראשית של כל שקופית עם אנימציה של זיקוקים מרגישה לא לעניין.

ההקשר

המצגת הוכנה בסתיו 2007 על ידי מטה המתנדבים של ג’ון מקיין, שהיה אז מתמודד במצב נאוש בבחירו הפנימיות (הפריימריז) של המפלגה הרפובליקנית, לקראת הבחירות לנשיאות שהתקיימו שנה לאחר מכן ובהן כידוע ניצח מועמד המפלגה שניה, ברק אובמה.  כאשר המצגת הופקה מצבו של מקיין היה קשה מאד- הוא היה כמעט ללא כסף (בהשוואה למתחריו- רודי ג’וליאני ומיט רומני שגייסו הון), הוא היה ללא מטה לאחר שנאלץ לפטר את רוב הצוות שלו, והוא נתפס כשמאלני מדי בקרב הפעילים הרפובליקנים. מהבחינה הזו, הכותרת של המצגת – “הנתיב  אל הניצחון” נשמעה בזמנו מעט מופרכת.

בפועל מקיין הצליח להוציא לפועל את התוכנית שדייויס מציג כאן, כאשר התחזיות שלו התממשו באופן מדוייק למדי – מייק האקאבי אכן ניצח את הפריימריז הראשון והחליש מאד את רומני דברום, רודי גו’ליאני אכן נרדם בשמירה בכך שחיכה לפלורידה ומקיין אכן גייס המון תרומות באינטרנט ברגש שניצח בפריימירז בני-המפשייר.  החור היחיד בכל המצגת נוגע למה שייקרה אחרי הניצחון – מקיין מתגאה בכך שלפי כל הסקרים הוא היחיד שיינצח את המועמדת הדמוקריטית הילארי קלינטון. הוא לא העלה בדעתו (ולמען האמת מעטים אחרים חשבו כך אז) שהילארי קלינטון לא תהיה המועמדת הדמוקרטית אלא סנאטור צעיר ושחור מאילינוי…

רוצה ללמוד להעביר מצגות? הירשם עכשיו