
תקיפת הגדרות בדיבייט – טאוטולוגיה וטרואיזם
עוד דרך להתקיף הגדרות בדיבייט: כזו שמגדירה את עצמה בעצמה (טאוטולוגיה). ואפשר גם לתקוף אותה כטרואיזם, כלומר מייצגת מוסכמה חברתית שאי אפשר לצפות מקבוצות האופוזיציה לתקוף.
טאוטולוגיה – אמירה שאומרת את עצמה

.הצד המתגונן יתקוף הגדרה אם היא טאוטולוגית (tautological) כלומר הגדרה המובנת מעצמה. זהו כפל לשון מיותר, לדוגמא “הכנסת היא בית המחוקקים של ישראל” או “מרבית הערבים הם מוסלמים”. במצב כזה אין בעצם על מה להתווכח והצורך לערער אותו הוא ברור. האופוזיציה צריכה לשנות את הדיון להגדרה הקרובה האפשרית שאינה מבוססת על הגדרה מובנת מאליה.
טרואיזם- אמירה שאי אפשר להתנגד לה
המקרה של טרואיזם-מוסרי שהוא מקרה של הגדרה שהיא מובנת מאליה מבחינה מוסרית, המצב הוא חלקלק יותר, יותר מכיוון שתווית זו עשויה להיות סובייקטיבית. אם ההגדרה מחייבת את האופוזיציה להוכיח ש”עינויים חסרי אבחנה של ילדים הוא כוח חברתי חיובי”, לדוגמא, קיימת עילה סבירה למדי לערעור. אולם, במקרה השכיח יותר, תהיה דרך מוצא שאינה מחייבת עירעור. ממשלה המנסה לנצח באמצעות תפיסת עמדה מוסרית צדקנית לחלוטין, תיכשל לעיתים תכופות בבואה לשקול היטב את המקרה שלה ולפיכך ניתן יהיה להתמודד עם ההצעה לכשעצמה ולא תמיד יש הכרח בעירעור.
למתקדמים: הצעה נגדית
שיטת התמודדות יעילה אחרת היא העלאת הצעה נגדית, המתבססת על ההגדרה, אך מציעה מדיניות שניתן לקיים עליה דיבייט. לדוגמא באליפות אירופה 2000, העלתה ממשלה פותחת ישראלית (ירושלים) קייס לפיו “יהיה זה טוב אם ממשלות יוכלו לשלם את שכר הלימוד לסטודנטים”, תוך שהם טוענים כי זה דיון תיאורטי ולכן אין להטריד אותם בשאלות פרקטיות, למשל בנוגע לגודל התקציבים הדרושים ומקורם. האופוזיציה (החיפאית) סירבה לקבל את קו הטיעונים שהוצע לה לפיו תמיכה בסטודנטים היא מעשה בלתי מוסרי. במקום, הציעה האופוזיציה לנצל תקציבים קיימים ומוגדרים כדי להעניק חינוך יסודי לילדי העולם השלישי. האופוזיציה הצליחה לסיים ראשונה, לפני שתי קבוצות אנגליות, והממשלה הישראלית.
מועדון דיבייט ותחרויות דיבייט
המקום ללמוד טכניקות הגדרה מתקדמות הוא כמובן במסגרת מועדון הדיבייט של ביה”ס לדיבור מול קהל. המועדון נפגש מדי שבוע ובכל פעם לומדים טכניקת דיבייט ושכנוע, מתרגלים ומקבלים משוב. בית הספר גם שולח נציגים לתחרויות שם הם יכולים להיחשף לסגנונות דיבייט ועימות נוספים.