אז מה עדיף, ניתוח או מדיניות?

כמובן אי אפשר לצפות שבכל המקרים תהיה בהירות מלאה האם ההצעה-לסדר מחייבת הגדרת ניתוח או מדיניות.  בהכללה, הצעות המציינות מעשה אותו צריך הבית לעשות או להימנע, מחייבות הגדרת מדיניות.  הצעות לסדר המתחילות ב “בית זה מאמין כי…” עשויות להיות בעייתיות יותר.  נביט לדוגמא בהצעה מתוך אליפות קיימברידג’ לבתי ספר של 98-99:

אפשרות אחת היא “This house would introduce proportional representation” , ובעברית “בית זה תומך בהנהגת שיטת בחירות יחסית” (כמקובל בישראל וגרמניה, בניגוד לשיטה האנגלית-אמריקאית).  זוהי ללא ספק הצעה לסדר המחייבת הגדרת מדיניות.   הממשלה תומכת בשינוי ממשי של המדיניות הקיימת, ולכן עליה להציג סוג כלשהו של הצעה פרקטית כדי ליישם את ההגדרה שלה.

אפשרות אחרת היא “This house believes that proportional representation works” ובעברית “בית זה מאמין כי שיטת הבחירות היחסית עובדת”.  על פניו זה נראית כהצעה לסדר של ניתוח – על הממשלה להתבונן במדינות שבהן נהוגה שיטת הבחירות היחסיות מצליחה במרבית המקרים, או לפחות להראות שהיא יכולה להצליח כאשר היא מיושמת באופן נאות.  

ואפשרות אחרונה עשויה להיות  “This house believes in proportional representation”, ובעברית “בית זה מאמין בשיטת הבחירות היחסית”, שהיא הפחות חד משמעית מכולן.  דיבייטורים צריכים תמיד להיזהר מדיבייטים העוסקים מילולית בשאלה האם “בית זה מאמין ב…” או לא, ואפשר לתת עצה ידידותית לנואם השואף גם לנצח בדיבייט להימנע מלהגדיר את ההצעה באופן מילולי.   נסיון להריץ דיבייט שבו תוכיח הממשלה כי השיטה היחסית  קיימת/עובדת מבטיח באופן מוחלט אפס נקודות מכל חבר שופטים שהוא.  לפיכך הממשלה חייבת להימנע מלקבל את הדיבייט כפשוטו ולגשת להגדרת ניתוח ו/או מדיניות.

אבל כאן אנו שבים לבעיה שצפה בדיבייט שהוזכר לעיל: היו כבר דיבייטים רבים שבהם הממשלה תמכה בהצעה כללית (כגון  בנושא בחירה ישירה של ראש הממשלה) והתגוננה מהתקפות על האפקטיביות והפרקטיות על ידי הימנעות מלהציע תוכנית של ממש.  הבעיה בדיבייט כזה היא שכמובן בחיים אין מצב שהוא פשוט שחור ולבן (וכאשר מצב כזה קיים הוא לא ניתן לדיבייט – ע”ע ערעור על הגדרה בהמשך)- כל סוג של שיטת בחירות הוא בעל יתרונות וחסרונות, ויש למצוא את האיזון שבין מתן כח ל”איש חזק” לבין החזרת האיזון בין הכנסת והממשלה.  קיים שטח אפור רחב מאד בין השיטות, ועמדת הממשלה בתוך אותו שטח אפור חייבת להיות בנ.צ. ברור שניתן לזהות ולהגן עליו.

כמובן שהדוגמאות שלהלן הן לא יותר מאשר דוגמאות.  אין חוקים מוחלטים לדיבייט ו”כללי –אצבע” אלה הם הכי הרבה שיש.  באופן כללי, הצעת מדיניות היא כמעט תמיד אפשרית ואף פעם איננה דבר שגוי לעשות.