יצירתיות מוגזמת בדיבייט – חמקנות וטרואיזם

קבוצת דיבייט שבאה לנסח הגדרה צריכה להמנע משתי בעיות עיקריות המפילות ההגדרות עוד לפני שהנאום הראשון הסתיים: חמקנות מצד אחד וטרואיזם מצד שני. חשוב מאד להימנע מהן.

הגדרה מתחכמת או חמקנית

חמקנות  (באנגלית squirel- “סנאי”, שהיא כידוע חיה חמקנית למדי) היא מושג המתאר הגדרה שהיא בבירור נוגדת או חסרת קשר עם הצעה-לסדר.  במרבית התחרויות  יינתנו גם הצעות  מעורפלות  שיאפשרו לממשלה להגדיר טווח רחב של סוגיות.  אולם אין זה נדיר כלל (ובסיבובי גמר זה גם נפוץ מאד) שמוגשות הצעות-לסדר שהן ספציפיות למדי, וחמקניות עשויה להיות בעייתית מאד בהם.

טרואיזם וטאוטולוגיות

הסוג השני של בעיה המסוגלת להפיל הגדרה לחלוטין היא הגדרה שהיא טרואיזם (או “אמיתה” אליבא דאקדמיה ללשון העברית).  טרואיזם היא בעיה נפרדת המופיעה בשני גוונים.

הראשון הוא הגדרה טאוטולוגית, כלומר הגדרה אקסיומטית למשל “משולש  הוא מצולע עם שלוש צלעות” או הגדרה המוכיחה את עצמה כגון “רווק הוא גבר שאינו נשוי”.  דוגמא מאליפות אוקספורד בשנת 1995, על ההצעה לסדר “בית זה ישמע בקול רבניו”  (This house would heed its priests),  הגדירה הממשלה “רבנים” לא כמנהיגים דתיים אלא באופן כללי כמנהיגי דעה (role models).  אולם, הם לא הסתפקו בהגדרה של דמויות חילוניות ספציפיות, אלא נתנו הגדרה כללית של “רבנים” כ”אנשים שאת הדוגמא שלהם אנו מחקים ובקולם אנו שומעים” כגון כוכבי רוק, פוליטיקאים וכיו”ב.  זוהי כמובן טאוטולוגיה-  ההגדרה הפכה להיות למעשה “בית זה ישמע בקולם של אלה שבקולם הוא שומע”!  ההגינות מחייבת לומר כי הדיבייט בפועל היה מורכב יותר, והוא נסוב סביב סוגים שונים של סטטוס קוו בחברה המאזינה לאנשים הנכונים.  אולם,  הדוגמה מראה כמה קשה לשים לב תוך כדי ההתכוננות לבעיה כעין זו, אשר כמובן מפילה את הממשלה מייד וללא שיירים.

הסוג השני של טרואיזם נקרא ‘טרואיזם מוסרי’ וקשה יותר להגדיר אותו. זהו מצב שבו הממשלה לקוחת עמדה מוסרית שדורשת מהצד השני להגן על דברים שאי אפשר להגן עליהם. בנקודת השקפה מוסרית, בעיקר במצב שהממשלה נוטלת לעצמה עמדה צדקנית מדי כלפי האופוזיציה.  לבנות קו טיעונים לפיו “רצח המוני של אזרחים חפים מפשע הינו דבר רע” הוא מעשה לא הגון- פשוט אין שום סיכוי לאופוזיציה.  הממשלה לא צריכה לנסות לנצח באמצעות קייס שהוא אמת בעיני כל האנשים הסבירים. וממשלה שחושבת שתוכל כן לנצח כך, תיענש בערעור מצד האופוזיציה, או בציון נמוך מצד השופטים.

לדוגמה, בחצי-גמר אליפות אירופה בדיבייט ב-2001 מצאתי את עצמי אופוזיציה בדיבייט על This house would continue to prosecute WWII criminals. (בית זה ימשיך לרדוף את פושעי מלחה”ע השניה). במלים אחרות מצאתי את עצמי טוען שהגיע הזמן לשחרר את עצמנו מלהמשיך ולחפש נאצים.  האשמה כאן כמובן היתה על מארגני התחרות שניסחו את הנושא (היי דאנקן… לא שכחתי!) ולא על הממשלה הראשונה, אבל הטראומה לי ולכל הישראלים שישבו בקהל מלווה אותי עד היום.