הדרך המקובלת להטביע את זהותך על הדיון היא לספק “הרחבה” כלומר הוספת חטיבת תוכן משמעותית לדיבייט. תוספת הניתוח ממלאת היבט מסוים של הדיון שהקבוצה הראשונה לא הצליחה לראותו ושמחזק את הצד שלך. כיום מקובלים שלושה סוגים עיקריים של הרחבה: הוספת טיעונים לקו של ממשלה ראשונה, הבאת קו טיעונים חדש, והוספת עומק נוסף לטיעונים קיימים.
קחו לדוגמא את הדיון, “בית זה יתיר המתת חסד רצונית ” נניח שהממשלה הפותחת הדגישה סיבות רבות שבגללן הסיוע להתאבדות הוא רצוי ומקובל מבחינה מוסרית בקרב האנשים שמתים ממחלות סופניות. הרחבה מהסוג הראשון תציג טיעונים נוספים להגנה ע זכותם המוסרית של אותם חולים להמית את עצמם למשל מבחינת זכותם לסיום הכאב או הסבל שנגרם למשפחתם. הרחבה מהסוג השני (קו טיעונים חדש) יכולה להיות הסבר עד כמה ההצעה מועילה גם לרופאים המעורבים שלכודים כרגע בין הרצון לעזור לחוליהם מהצד האחד והחוק מהצד השני והדגמה כי התוצאה היא מספר מהותי של התאבדויות בלתי חוקיות ובלתי מוסדרות שזוכות לסיוע.
הרחבה מהסוג השלישי, (העמקה) תחזור לטיעון המוסרי על הזכות למות אך תנתח אותו יותר לעומק למשל לאור עקרונות מתקדמים של אתיקה רפואית כגון אוטונומיית החולה להחליט על הטיפול אותו יעבור והזכות לטיפול פליאטיבי (מפחית כאב).יש לציין כי בעבר היה מותר גם סוג הרחבה שלישי, במסגרתו יכלה הממשלה השניה לשפר את הצעת הממשלה הראשונה. בדוגמה שלפנינו, ניתן היה להרחיב את ההצעה גם לחולים בתרדמת (comma) שאינם סובלים כאב אך אין להם סיכוי לחזור לחיים.
כיום הרחבה מסוג זה אסורה בתכלית.אף על פי שאין חובה פורמלית חוקית על קבוצת הממשלה השניה להציג הרחבה, הרי שאי הצגתה נראה כאילו אין לממשלה השניה תוכן משמעותי לספק. לפיכך מומלץ כי אפילו אם כל מה שברצונך להוסיף הוא טיעונים לקו הממשלה הקיים, מומלץ לפחות להכתיר אותם בכותרת אחת שתיראה הרחבה.באופן כללי, ניתן לומר שאותם כללים החלים על ההגדרה וההצעה של הממשלה הפותחת, חלים גם על ההצעה של הדובר השלישי (פרט לאיסור שימוש במומחיות מיוחדת). אמנם לא ניתן לערער על הרחבה כפי שניתן על הגדרה, אולם שופטים שעיניהם בראשם ידאגו לניקוד נמוך להצעה שכזו. לפיכך יש להימנע מהרחבות שאינן ברוח ההצעה לסדר, מהרחבות שאינן אומרות שום דבר ומהרחבות שהן טרואיסטיות הן במובן העובדתי-הגדרתי והן ברמה המוסרית. יש להדגיש כי “ברוח ההצעה לסדר” כולל גם את אותו פירוש להצעה לסדר כפי שהוגדר על ידי הממשלה הפותחת.
בדיבייט מתוך אליפות אירופה לאוניברסיטאות 1999, בנושא הכללי ביותר “הסוף קרוב” טענה הממשלה הפותחת כי הסוף של הקומוניזם קרוב. הדובר הראשון של הממשלה השניה הרחיב כי “לא זאת בלבד שהסוף של הקומוניזם קרוב, אלא גם הסוף של מסך הברזל קרוב”. כמובן מאליו שטיעון זה הינו טרואיזם במיטבו (ר’ פרק קודם), ואכן הממשלה השניה קיבלה אפס נקודות על אף דיבייט מאורגן ומסודר.בדיון שבו צפיתי שעסק בביטול החוב של העולם השלישי, צוות ההצעה הראשון תיאר את הבעיות שנגרמו על ידי החוב בעלום השלישי ואת יתרונות ביטול החוב במדינות אלו. הנימוק של האופוזיציה היה מבוסס על העלות שתיגרם למדינות העולם הראשון ועל הסכנות שתיגרמנה לכלכלת העולם בגלל ביטול חוב כה עצום. אף אחד לא יפיק תועלת אם תיגרם התמוטטות פיננסית כלל עולמית. צוות ההצעה השני טיפל בבעיה זו באמצעות השימוש בטיעון חדש שמבוסס על דוגמא חדשה. בשנות השמונים מקסיקו השתמטה מהלוואותיה כשהיא אומרת שאינה מסוגלת לעמוד בהחזרים. היא שוחררה מהערבות על ידי הבנקים הבינלאומיים אך התקדים מדאיג. אם מדינות אחרות תשתמטנה מהלוואותיהן, יהיה בלתי אפשרי לחלץ את כולן. לפיכך צוות ההצעה השני זיהה את המשבר שצפוי להתרחש. מכאן, הדובר השלישי טען שהדרך היחידה למנוע משבר זה תהיה לבטל את החוב באופן המאורגן שהוקדשה לו מחשבה רבה לפני שהמדינות תתחלנה להשתמט מהחזרת חובותיהן. לפיכך, תהליך זה ישרת במידה רבה את האינטרסים של העולם הראשון. כפי שקורה לעיתים תכופות, פיסת אינפורמציה חשובה חדשה זו הייתה בעלת השפעה הרסנית על צוות האופוזיציה שלא הבין כל כך את העובדות שהועלו במהלך הדיון. במקרה זה ההרחבה היא גם תגובה לאופוזיציה באופן חלקי: היא נמסרה בקווים כלליים בתגובה לנקודה העיקרית של האופוזיציה. כמו כן, היא גם פעילה באופן חלקי מכיוון שהדובר השלישי היה יכול להעלות את הנקודה בכל מקרה, בין אם העולם הראשון נקבע כבר כנושא על ידי האופוזיציה. התוספות האחרות יכולות להגיב באופן רב יותר. כצוות השני הנמצא בצד מסוים, החצי הראשון של הדיון יכול להבהיר לך כישלון מסוים במקרה שאתה צריך לעקוב אחריו ואתה יכול לחשוב על דרך להתייחס אל הבעיה. עובדה זו יכולה להיות נכונה במיוחד כאשר מדובר בויכוחים מדיניים.
2. איך לבנות הרחבה (ואיך לא לבנות)
א. הבאת טיעונים חדשים
כקבוצה שניה עומדות לרשות ממשלה 2 כחצי שעה להתכונן מעבר למה שקיבלו הקבוצות הראשונות, דבר המאפשר זמן נוסף לחשוב, לחטט בניירות שלהם ולהיזכר. הן גם נהנות מחוכמה שלאחר מעשה בכך שידוע להן מהו קו האופוזיציה, ולעיתים קרובות ניתן לייצר טיעונים במענה לקו האופוזיציה (ר’ בהמשך).באופן כללי טיעונים חדשים יכולים להגיע מאינפורמציה נוספת שלא היתה ברשות הממשלה הראשונה, או מניתוח מעמיק יותר.
ב. הרחבות ורמת הידע בדיבייט סוג
אחר של תוספת- בין אם היא מתרחשת בדיבייט ניתוח או מדיניות- יכולה להיות כרוכה בהצגת פיסת אינפורמציה חדשה שאף אחת משתי הקבוצות הראשונות אינה מודעת לה אך יש לה השפעה חשובה על הדיון. חשוב להזכיר כי בניגוד לממשלה הפותחת, אשר עליה להיזהר לא להציג ידע הנדמה כנבנה על מומחיות ספציפית בנושא, יתר הקבוצות רשאיות להביא לדיון את כל בסיס הידע שברשותן, ובקבוצות אלו יש ייתרון עצום לאותם אומללים הקוראים בכל שבוע את האקונומיסט מכריכה עד כריכה. לדוגמה, בדיבייט מאליפות העולם 2001 בטורונטו, הציעה הממשלה הראשונה להשעות את איראן מפיפ”א בכלל ומהמונדיאל בפרט עד שתתיר לנערות לשחק כדורגל. הממשלה הסבירה כי האיראנים משוגעים על כדורגל ולכן ההצעה עשויה להניע אותם לרפורמה בתחום. אופ 1 בחרה לדון בשאלה אם סנקציות עדיפות על יצירת קשרים חיוביים עם איראן (“מעורבות בונה”). לממשלה השניה היה רכיב ידע משמעותי ששינה לחלוטין את המשחק: במונדיאל 96 במשחק ההיסטורי בין איראן לארה”ב, חולק האצטדיון לשלושה חלקים במקום שניים כמקובל: איראנים מצד אחד, אמריקאים באמצע, ובצד השני –איראני גולים ממתנגדי המשטר. כאשר החלוץ האיראני הבקיע, הוא רץ לקהל כדי להביע את שמחתו, כמקובל. אולם שלא כמקובל, הוא בחר לרוץ לקהל של האיראנים הגולים (“גולים” כמו “גולה”, לא כמו “גול”) ולכן כשהנבחרת שבה לטהרן הוא קיבל גביע, אבל גם מלקות שוט. המסקנה הפשוטה מהמשחק היא שכדורגל הוא משחק של הרפורמיסטים ומתנגדי המשטר, ולכן הצעת הממשלה תפגע בדיוק באותם אנשים שהיא רוצה לסייע להם, בעוד שלאייטולות המחרימים את המשחק לא משנה כקליפת השום גורל הכדורגלנים האיראניים.במקרה זה ייתרון הידע הצליח לנטרל לחלוטין את הממשלה הראשונה, ולהעלות את הדיבייט לרמת ניתוח אחרת לגמרי.הכי קל למצוא הרחבה על ידי חוק ה”כללי-פרטני”. כלומר, אם הממשלה הראשונה הציעה הצעה פרטנית- תוכל להציע הרחבה שתציע פתרון כוללני יותר, ואם ההצעה כוללנית- מצא מקרה ספציפי ומיוחד והדגש אותו. למשל אם הממשלה הראשונה הציעה ליגליזציה של מריחואנה תוכל להציע ליגליזציה של כל הסמים הקלים. לחילופין, אם הממשלה הראשונה תומכת בהסרת הקבר של ברוך גולדשטיין הצע לאסור בחוק את כל הסממנים של פולחן האישיות לרוצח. חוק שימושי מקביל הוא חוק ה “תיאורטי מעשי” לפיך אם הממשלה הראשונה הציעה הצעה תיאורטית הצג הרחבה פרקטית ולהפך. דיכוטומיות אחרות להיבנות מהן הן: עולם ראשון- עולם שלישי. כלכלה – חברה.
ג. לתקוע סכין בגב או לא?
לדובר השלישי יש גמישות ניכרת. למרות זאת, קיימות עדיין הגבלות בסיסיות שחייבים לכבד אותן שמגבילות אותך במידת מה. ההגבלה החשובה ביותר היא שאתה חייב להיות עקבי עם הדוברים שהופיעו לפניך. אסור לך לסתור את חלקי הנימוק המשתייכים לצד שלך שעליהם אתה חולק או שהיית מעדיף שלא יועלו- פעולה זו מכונה “knifing” (סכינאות), והיא תערער את אמינותך ותפחית באופן דרסטי את מעמדך בעיני השופט. אתה צריך לעבוד עם מה שניתן לך. אתה יכול להוסיף לכך או להתקרב לכך מזווית אחרת, אך אינך יכול להתעלם מכך. התוספות יכולות ליצור גם בעיות אחרות, לא על ידי “הדקירה בסכין” אלא על ידי יצירת דיון חדש שאינו מקושר לדיון הראשון. בדיון העוסק בהצעה, “בית זה מאמין שמשרד הבריאות צריך להגן על איכות החיים”, צוות ההצעה הראשון יכול להגדיר את הדיון כדיון שעוסק בהמתת החסד. לאחר מכן הקבוצה השניה יכולה להציע תוספת לפיה הויאגרה צריכה להיות זמינה באמצעות מרשם. שני הנושאים עוסקים באיכות החיים ושניהם קשורים למשרד הבריאות, אך התוספת לפי מהותה היא הגדרה מסוג חדש. כאשר הטיעונים בעד ונגד שני חלק הדיון אינם חופפים, התוספת אינה תקפה.