מאמר זה הוא חלק מהפרק המסביר כיצד לסתור טיעונים של נואם יריב. בפרק 6 מאמרים: מהי סתירה, טיעוני נגד, סתירה בעזרת היגיון, סתירה בעזרת עובדות, סתירה בעזרת כללי הנאום, וכיצד לארגן נאום וסתירה.

סתירה על בסיס חוקי הדיבייט

דרך נוספת לתקוף את יריביך היא לא להביט רק על מה שאמרו אלא על הדרך שבה אמרו זאת. לרוב, זה יהיה רק שימושי כאשר מדובר במספר הערות משניות. לדוגמא, יכול להיות שכדאי להזכיר שהדובר הראשון הקדיש ארבע דקות להגדרת ההצעה או שהדובר הקודם לא קיבל קריאות ביניים או שטיעון עיקרי חדש הוצג בדקה האחרונה של הנאום. פגמים אלו מכינים את הבמה עבור נאומך ועבור התקפותיך אך אין להם משמעות חזקה משל עצמם, וראוי שלא להישען עליהם כקו עיקרי. אחד התחומים שדווקא כן יכול לשמש כסתירה ממשית בדיון הוא זיהוי של חוסר עקביות, או סתירה-פנימית של ממש בין טיעוניהם של יריביך.
אחד העקרונות הבסיסיים של הדיון הוא שהדובר חייב להמשיך ולהגן על הנקודות שהועלו מוקדם יותר. בדיונים הפרלמנטריים הבריטיים, לעומת זאת, קל מאוד לקו הנימוק להיאבד בין שני הצוותים שנמצאים באותו הצד. כמו כן קיימת אפשרות שדובר מסוים יסתור את שותפו או אף את החלקים האחרים של נאומו. סתירה בין דוברים שונים מאותו צד היא כמעט תמיד קטלנית לאותו צד (שהרי לא ייתכן ששני פירושים מנוגדים יהיו נכונים), ויריב שלא תוקף סתירות פנימיות של יריביו פשוט מוותר על נקודות מתנה.כמובן שגם ההפך נכון: עליך להיזהר מפני סתירות בצד שלך. הן יכולות לנבוע מטעות פשוטה או מהיעדר ההבנה של הדוברים הקודמים או מכך שלא שמעת נקודה מסוימת. הן יכולות להיות התוצאה של כישלונו של נואם בלתי גמיש לזוז מטיעון מוכן למרות שהטיעון מיועד לדיבייט אחר. סתירות יכולות אף להיות מכוונות. הקבוצה השניה שנמצאת בצד מסוים יכולה לנסות “לתקוע סכין” בגבה של הקבוצה הראשונה שהציגה נימוק גרוע או טיעונים גרועים. בכל המקרים הללו, הסתירות הפנימיות פתוחות בפני ההתקפה. גם אם הטיעון השני טוב יותר מאשר הטיעון הראשון, חוקי הדיון דורשים שתהיה הסכמה בין הדוברים הנמצאים בצד מסוים וחוסר היכולת להשיג זאת מקל על הסתירה.

הצטרף עכשיו לקורס דיבור מול קהל