מאמר זה הוא חלק מהפרק המסביר כיצד לסתור טיעונים של נואם יריב. בפרק 6 מאמרים: מהי סתירה, טיעוני נגד, סתירה בעזרת היגיון, סתירה בעזרת עובדות, סתירה בעזרת כללי הנאום, וכיצד לארגן נאום וסתירה.
סתירה בעזרת לוגיקה והיגיון
זהו סוג הסתירה שאינה מבוססת על הידע רב יותר לגבי העובדות של צד כלשהו. במקום זאת היא הגיונית והיא משתמשת באותן עובדות בסיסיות אך מגיעה למסקנות שונות. זהו כנראה מושג יותר מדי נרחב על מנת שיתואר באופן מקיף- “הסתירה הפולמוסית” היא רק דרך מרשימה יותר לומר שאינך מסכים עם מישהו. כמובן, חשוב להראות מדוע אינך מסכים. המלכודת הקלה שניתן ליפול לתוכה היא להאמין שהפגמים שמצויים בטיעונים של יריביך הם מובנים כאליהם. אתה חייב להסביר תמיד פגמים אלו. אף פעם אין זה מספיק רק לומר שהטיעון של האופוזיציה הוא “מגוחך” ולהמשיך הלאה. אם הם חשבו שהוא טוב, גם הקהל יכל לחשוב בדרך זו. יימות דרכי סתירה רבות ולא ניתן לסווגן. אתה צריך לציין, למרות זאת, את ההבחנה הקיימת בין הטיעון הישיר והעקיף.
טיעון ישיר
הטיעון הישיר הוא הנורמה והוא הסוג שבו נעשה שימוש ברוב הדוגמאות שלי. הוא קשור לציון הפגמים בנימוק של יריביך והצגת האופן שבו פגמים אלו מפריכים את טיעוני היריב. אתה יכול לפעול דרך ההיגיון של הטיעון ולציין היכן הוא נכשל או שאתה יכול להראות שהתוצאות הנרחבות יותר של טיעוני יריביך אינן רצויות. האפיון השכיח הפועל כאן הוא שהטיעונים מראיםשטיעוני הצד השני אינם נכונים. למשל בדיבייט שעסק במלחמה בצ’צ’ניה, טענה הממשלהשרוסיה רק תחסוך מעצמה צרות בהשתחררות מן הנטל של צ’צ’ניה ומורדיה. האופוזיציהטענה בתגובה כי ההמשך הלוגי של צעד זה הוא שכל קבוצה שתבחר לדרוש עצמאות תזכה בהאוטומטית, וכתוצאה מכך רוסיה (שבנויה כידוע מפסיפס של לאומים וקבוצות אתניות) תתפרק לרסיסים.