כמה סכנות חמורות רובצות לפתחן של נקודות-מידע, והופכות אותן למלאכה עדינה המחייבת זהירות.
ראשית, חשוב לזכור כי לעיתים הנואם משתמש בשאלות כדי “להרוויח זמן” כאשר איבד את קו המחשבה שלו. אמנם דבר זה כמעט לעולם אינו קורה לדיבייטורים מנוסים, אך חשוב לנצח גם את הבלתי מנוסים… במקרה כזה עדיף להימנע במכוון מלשאול שאלות, וכאשר עושים זאת, להיראות, במידת האפשר, כעושים טובה לדובר.
בגישה דומה לכך, נעזרים נואמים בשאלות כזמן להביט בניירותיהם ולהתכונן להמשך הנאום, וכמובן שניתן למנוע זאת על ידי שאלות קצרות יותר ועובדתיות יותר.
שנית, דבר חשוב עוד יותר הוא להיזהר משאלות שייפגעו בך. לעיתים קרובות מדי קורה שהתשובה לנקודת-מידע מוצלחת עד כי טוב היתה לה לנקודה שלא היתה מוצעת. בדיבייט מרבע הגמר של אליפות העולם בסידני שעסק בהתחמשותה של יפאן, עסק דובר הממשלה מאוניברסיטת לונדון במערכת הTHAAD להגנה מטילים בליסטיים וזכותה של יפאן לרכוש אותה. דובר האופוזיציה מסטנפורד הציג נקודת-מידע (מצויינת לכשעצמה) לפיה מערכת כזו עולה 2$מיליון לעומת טיל בליסטי נודונג2- שעולה רק 50,000$ ולכן אי אפשר כלכלית, להתמיד במירוץ חימוש שכזה. בתגובה אמר דובר הממשלה כי “אותו טיל ב50,000$ כאשר הוא נושא ראש חץ גרעיני יגרום נזקים כלכליים במיליארדים ועוד לא דיברתי על חיי אדם, וכידוע לך אין מדינה שמודעת לזוועות של פצצה אטומית יותר טוב מיפאן”. כאן ראינו כי גם נקודת-מידע איכותית במיוחד עשויה להפוך לחרב פיפיות, דמיין מה ניתן לעשות לנקודות פחות טובות.
שלישית, סוג השאלות שממנו יש להימנע בכל מחיר הוא שאלות רטוריות שדווקא אפשר לענות עליהן. סוג זה מוכר כשאלות “אני לוזר?!”, על שום נאומו של שמעון פרס במרכז מפלגת העבודה אחרי הפסדו בבחירות 1996, כאשר ניסה להגן על פעולותיו במהלך הבחירות, ושאל “אני אשם במפלה? אני לוזר?!” ולהפתעתו (ולאי-הפתעת כל השאר) נענה בשאגת “כן!!!” של כל הצירים. נקודת מידע כזו היא נסיון להטיל ספק ישיר בטיעון או בעובדה מרכזי של הדובר הנגדי בלי נימוקים. למשל בדיבייט על הפלות שאלה כמו “אתה באמת חושב שזכות העובר לחיים עולה על זכות האם לחיים טובים?”, תיענה ב”כמובן, זה מה שאני אומר כבר חמש דקות”. בדיבייט על צנזורה באינטרנט “לא נראה לך שאיסור על אתרים פורנוגרפיים הוא פגיעה בחופש הדיבור?” תיענה ב”לא, ואני מנסה להסביר לך בדיוק את זה, ושמחתי שסוף סוף אתה באמת מבין את הצד שלנו”. אין שום תועלת בשאלות אלה, ואין קל מאשר להימנע מהן.
רביעית, נקודות מידע מחייבות חשיבה טקטית מהירה- הזמן שבו סיכוייך לקבל את זכות הדיבור גבוהים ביותר הם במעבר בין טיעון מרכזי אחד לשני של יריבך, לפיכך אם ברצונך לשאול – טוב תעשה לקום בזמן זה. אם ברצונך לקום כדי להיראות, אך אין לך שאלה של ממש, מוטב תעשה אם תקום כאשר היריב התחיל נקודה חדשה…
חמישית, מבחינה אסטרטגית, חשוב לפעמים להימנע מלחשוף בנקודת-מידע את הטיעון המרכזי. אמנם המלצתי מקודם להכין לפעמים טיעון בעזרת נקודת-מידע מקדימה, אולם יש הבדל. אילו באותה דוגמא על הגבלת הגירה היתה הPOI מנוסחת “הגבלת הגירה תמנע מנזקקים את אותן זכויות להן זכו תושבי ארה”ב הנוכחיים שהם מהגרים ברובם”, היה הדבר מגלה את הטיעון העתידי, וחושף אותו להתקפת-נגד יעילה כגון “מהגרי העבר הגיעו כולם באופן חוקי בניגוד למהגרים של היום” ובכך מחייב את העלאתה בנאום כסתירה לנקודת היריב, ולא כחומר חדש, מקורי וחזק. דבר זה חשוב שבעתיים בשאלות של שתי הקבוצות השניות (אופוזיציה וממשלה סוגרות) לדוברים של הקבוצות הראשונות – אם חשפת קו טיעונים חזק, יש סיכוי טוב שהקבוצה הראשונה תשתמש בו לפניך.