קריאות ביניים הן אלמנט רב השפעה בנאומים בכלל, ובדיבייטינג בפרט. היכולת להציג קריאות ביניים אפקטיביות יכול לסייע לקבוצתך רבות, ובמקביל להחליש את יריביך. מאותה סיבה עצמה חשוב מאוד לדעת להתמודד כראוי עם קריאות ביניים אותן אתה מקבל כנואם.
כל דובר רשאי להציג שאלות לדוברי הצד הנגדי במהלך נאומם, במסגרת הזמן שמוקצב לכך (בד”כ אחרי הדקה הראשונה ולפני הדקה האחרונה). אף כי נהוג לדבר בעברית על “שאלות” או ‘קריאות ביניים’, הרי החוקים, וגם המושג האנגלי מתייחס ל”נקודות מידע” (points of information), והכוונה היא שזכותך לא רק לשאול שאלות, כי אם גם להציג עובדות ותפיסות הרלוונטיות לדיבייט. החוקים לגבי אורך מותר לנקודת-מידע משתנים ממועדון למועדון, ומתחרות לתחרות. מקובל לדבר על כ10-15 שניות, או לפי חוקת אליפות העולם “זמן סביר לשואל להשמיע את דברו”.
כדי להציע נקודת מידע על הדובר לקום ולהרים את ידו. בתרבויות מסויימות, בעיקר אנגליות, נהוג להניח יד אחת על הראש ולהפנות את השניה לעבר הדובר (על שום הפאות אותן לבשו הדוברים בעבר, והיו צריכים לאחוז בקומם לבל יפלו…). בד”כ נהוג להכריז בקול “שאלה בבקשה” או “בעניין זה …” , ובאנגלית “Point of Information, Sir…” , “On this matter of____…” אך גם גירסאות אחרות. רצוי להימנע מלקום בהססנות ולשאול בפחד כפי שדוברים מתחילים רבים עושים- סמכותיות חשובה בשאילת שאלות ממש כמו בנאום עצמו.
כך או אחרת, השליטה המלאה לגבי משך וכמות נקודות-המידע נמצאת תמיד בידיו של הנואם. זו זכותו המלאה להחליט אם לקבל או לדחות הצעה לשאלה, מקובל לצפות מנואם לקבל לפחות שתי שאלות בנאומו, ונואמים טובים אינם מקבלים יותר מכך. זכותו המלאה של הנואם להושיב את השואל אם הוא מאריך לכדי “מיני-נאום” או מנסה להעלות מספר שאלות ביחד. לשואל אסור באיסור חמור להתחיל לריב עם הנואם על זכותך להשלים את השאלה- השליטה בזמן היא כולה שלו. לכל היותר ניתן להתבונן בשופטים במבט נעלב בציפיה שיבינו את הרמז…
שאילת שאלות היא אחת החובות החלות על כל הדוברים מכל הקבוצות. השופטים רואים בהצעת שאלות (גם אם לא קיבלת זכות דיבור) סימן למעורבות בדיבייט ולכך שיש לך מה לתרום לדיון. בנוסף, שאלות מבטיחות כי לא תיעלם מעיני השופטים והדבר חיוני למשל לראש הממשלה להבטיח שלא ישכח ב49 הדקות שאחרי נאומו, או לאופוזיציה השניה הרוצה להיכנס למשחק כבר במחצית הראשונה.
דרישת המינימום בתחרויות מכל משתתף היא להציע לפחות שתי הצעות-מידע לכל דובר מן הצד היריב. ניתן (אך לא כדאי) להסתפק באחת, אם היא התקבלה והיתה טובה. ניתן גם לשאול יותר, אך חשוב לא להגזים, ולהתאים לדובר היריב. אם היריב נואם בסגנון Power-Debating, כלומר, מהר חזק עם המון עובדות, אזי מותר לקום כל דקה ובתגובה לכל עובדה/טיעון שנדמה כי ניתן לתקוף אותו. לעומת זאת, לדובר עדין יותר, ובעיקר לדוברת, מומלץ להימנע מלהציע יותר מאשר 3-4 נקודות.
מומלץ מאד לדוברים (במיוחד למתחילים או לדוברים בשפה זרה), לרשום לעצמם את השאלה לפני שהם קמים. תכופות הבלבול וההפתעה יגרמו לך לשכוח את שורת המחץ ולהחמיץ הזדמנות.