המבנה הוא אחת המיומנויות החשובות ביותר שבאמצעותן ניתן לשלוט בדיון. למרבה הצער הוא נראה לדוברים מתחילים גם כאחת המיומנויות המלאכותיות ביותר. למרות זאת, מבנה הנאום אינו רק דרישה שרירותית. הוא מסייע לקהל, מסייע לדיון ומסייע לך.

לחלק הראשון של השיעור- על חשיבות המבנה
לחלק האחרון של השיעור – מבנה נאום לדוגמה

כלל ראשון: חוק המבנה המשולש

תבנית הנאום הטובה ביותר היא לומר את מה שאתה רוצה לומר, לומר זאת ואז לומר את מה שאמרת. זו אמנם קלישאה, אבל לאחר שאתה אומר זאת שלוש פעמים, אנשים זוכרים בדרך כלל את דברייך.  לכן זכור

התוכן צריך להיות מוצג שלוש פעמים: בפתיחה, בגוף ושוב בסיכום.

כמות הזמן המוקדשת לכל אחד משלושה חלקים אלו משתנה – בנאום של דקה נקדיש רק מילים ספורות לפתיחה ולסיכום, בעוד שבפתיחת הרצאה של ארבע שעות נקדיש לכך רבע שעה. למרות זאת, תמיד עוקבים אחר אותה תבנית בסיסית. זהו חלק חשוב מההתפתחות, הצבת עצמך בהקשר הדיון.

בתחילת נאומך, אתה מסביר מה אתה הולך לעשות. זהה את הנקודות שאתה הולך להציג. אתה מספק מפת דרך של מה שאמור לבוא, כך שקל יותר לעקוב. לאחר מכן, עליך גם לקיים את הבטחותיך: גוף הנאום צריך להציג את הנקודות שהבטחת בפתיחה, ובאותו סדר שהבטחת.

כלל שני: חוק אבני הדרך

כאשר אתה מגיע לכל נקודה, ציין היכן אתה: “עד עכשיו דיברנו על הצד הכלכלי, עכשיו בואו נבדוק את הצד המוסרי”. כאשר הגעת לסוף, הזכר לכולם את הבטחותיך ואת העובדה שמילאת כל אחת מהן. טכניקה זו נקראת “אבני דרך.” (Sign Posting) משתמשים בה על מנת לחזק את את הקשר בין טיעוניך לבין המבנה הכללי שלהנאום, ולהפוך אותם לברורים במידת האפשר. כמו כן יש לה תפקיד מעבר לנאומך. אם אתה יכול לתייג את טיעוניך באמצעות תיאורים די מהירים, ניתן להוסיף להם תיאורים אחרים במהלך הדיון. 

אילו טיעונים לבחור?

אלו מאיתנו שקראו בתיכון את “זן ואמנות אחזקת האופנוע” זוכרים כי רוברט פירסיג טוען שניתן להסביר כל תצפית במספר הסברים שהוא פרופורציונלי למשך הזמן שמוקדש למחשבה, ולכן מספר זה הוא בעיקרון אינסופי. גם בדיון ניתן הרי למנות אינספור נימוקים ודוגמאות בעד ונגד כל הצעה, ולכן שכנוע אפקטיבי אינו תלוי בשאלה כמה נימוקים הבאת, אלא האם הצלחת לבנות קו טיעונים משכנע, ולהוכיח שאתה מבחין בין עיקר וטפל. המספר אולי נשמע שרירותי , אבל מקובל ששלושה טיעונים מרכזיים לכל נואם הוא המספר האידיאלי.

לדעתי הסיבה לכך היא קוצר השגתם של השופטים והקהל שיתקשו לעקוב אחר יותר מכך. כמו כן, נסיון להכניס ארבעה או חמישה טיעונים מרכזיים יימנע בהכרח פירוט מעמיק של הטיעונים. כדאי גם להימנע מלתת שני טיעונים בלבד, שכן במידה ואחד מהטיעונים הללו נפל (כי לא הסברת אותו טוב, כי מישהו סתר אותו, או סתם כי הקהל לא אהב אותו)  הדבר משאיר אותך תלוי בנימוק יחיד.

וודא תמיד שכל אחת מנקודותיך היא ברורה ועקבית ביחס לטיעונים קודמים

הסתכל עליהן בזהירות. אם שתי נקודות הן למעשה אותו הדבר, הפוך אותן לנקודה אחת: אם יותר מדי נכלל בתוך כותרת, אתה יכול להפוך זאת לשתי נקודות. שלוש נוטה להיות מספר טוב, אך אם באמת יש לך שתי נקודות, או ארבע או חמש נקודות השתמש בהן.  משמעות קיום שלוש הנקודות אינה שיש לך רק שלושה טיעונים. בדיון, “בית זה יבטל את החוב של העולם השלישי”, המבנה שלך יכול להיות מורכב משלושה חלקים שהם הביטול ייטיב עם העולם השלישי במיוחד, עם העולם הראשון במיוחד ועם העולם באופן כללי. בתוך כותרות אלו קיימים מספר טיעונים שונים. הוא יסייע לעולם השלישי, לדוגמא, במספר דרכים: הוא יותיר לו מספיק כסף עבור ההתפתחות המבנית הפנימית, הוא ישבור את ההסתמכות על המזומנים ויהפוך אותו לגמיש ולתחרותי יותר והוא יציב תקדים בפני הבנקים של העולם הראשון שמלווה “הלוואות רעות” למדינות הפטורות מעונש. אילו אינם אותם טיעונים ולא צריך להתייחס אליהם בדרך זו. זכור: המבנה נמצא על מנת לסייע לך. אל תרגיש מאולץ על ידו- השתמש בו ליתרונך לצורך הבהרת הטיעונים גם לעצמך וגם לקהל ולצורך סיפוק סוג מפת הדרכים שמאפשרת לנאומך לשאת את הדיון למקום חדש כלשהו.

הירשם עכשיו לקורס דיבור מול קהל