איך לשפר את הפתיחה של הנאום

בשיעור על מבנה הנאום למדנו שמטרת הפתיחה היא לארגן את הנאום עבור הקהל ועבור הנואם.  למעשה לנאום ישנה מטרה נוספת – הוא צריך ‘למכור’ את הנאום ואת הנואם לקהל, ולגרום לו להתעניין בדברי הנואם

למה הפתיחה חשובה?

רושם ראשוני כמו שלהרבה דוברים יש חרדת קהל כשהם קמים לדבר, כך הרבה פעמים הקהל חושש מהדובר. אמנם מידת החרדה נמוכה בהרבה, אבל כל מי שזוכר שיעור ראשון עם מורה חדשה מבית ספר מכיר אתסימני השאלה שמתחילים לצוף – השמועות על זה שהמורה ‘מכשפה’ המטרה של הפתיחה היא ליצור את הרושם הראשוני הנכון (ולפעמים זה בהחלט אומר להקרין ‘מכשפתיות’

עניין בנושא הנאום לעיתים קרובות הקהל לא יודע מה הנואם עומד לומר, ולפעמים הוא יודע ולא מתעניין, ופעמים אחרות רק נדמה לקהל שהוא יודע.  המטרה של הפתיחה במקרה הזה היא לגרום לקהל להתעניין בנאום. ניתן לומר לכן שהפתיחה היא מעין נאום זוטא שמטרתו לשכנע את הקהל להקשיב לנאום השלם.

הצגת המבנה והתוכן של הנאום כפי שהוסבר בשיעורים קודמים, הפתיחה פורסת בפני הקהל את מבנה הנאום ובכך מכינה אותו לקראת הבאות.  יש כאן תהליך שכלי שאנשים עוברים בזכות הפתיחה: כשהדובר אומר שנלמד על ניהול בתי חולים מבחינה רפואית ומנהלתית, המוח של הקהל אוטומטית יוצר תמונה בראש של בית חולים, של רופאים, אחיות, פקידות וטפסים.  עד שהדובר מגיע לגוף הנאום, כבר יש לקהל בראש מאגר אסוסיאציות שעוזרות לו להבין טוב יותר את הנאום.

איך להפוך פתיחה למעניינת יותר

חיוך  תמיד טוב לפתוח נאום בחיוך. ראשית בגלל שחיוך מדבק וכאשר אתה מחייך לאחרים גדל הסיכוי שהם יחייכו אליך. שנית כי החיוך משפיע לא רק החוצה אלא גם פנימה – כאשר מחייכים גם מרגישים טוב יותר.

הרמת קול זו דרך טובה להפגין דומיננטיוטת ולהשיג הקשבה.  זה חשוב במיוחד לדוברים שהקול הטבעי שלהם חלש יחסית. ייתרון נוסף של הרמת קול הוא שהיא מפנה את פחד הקהל ממצב ‘flight’ למצב ‘fight’ ולכן נותנת תחושה של פעולה ושל שליטה.

טכניקות פתיחה

השגת תשומת לב כאן המטרה  היא לפתוח באופן שיגרום לקהל להרים את הראש ולהקשיב. ישנן כמה דרכים אפשריות לכך:

• סיפור אישי – הרבה פעמים סיפור אישי עוזר לקהל להתחבר לנושא, והוא גם מציג את הדובר.
  דוגמה: כשהכרתי את החברה הקודמת שלי, היא לא הייתה מסוגלת לעמוד ולדבר מול קהל יותר מ-20 שניות. 5 שנים אח”כ היא זכתה באליפות העולם בדיבייט.
• הפעלה – אפשר לבקש מהקהל לעשות משהו שייצור מעורבות וימחיש את הדיון.
  דוגמה: אני מבקש מכל מי שיש לו פחד קהל לעשות רשימה של כל הסימפטומים הפיזיים שהוא מרגיש כשהוא מדבר.
• שאלה רטורית – דומה להפעלה, אבל לא מחייב השתתפות פעילה מהקהל.
  דוגמה:לכמה מכם יש כלב? והאם שמתם לב לשפת הגוף שלו כאשר אתם עומדים לנסוע לחו”ל?
• סטטיסטיקה מזעזעת – אפשר לגרום לקהל להרים את הראש עם איזשהו נתון מפתיע.
  דוגמה: מחקרים הראו ש-80% מהאוכלוסיה  סובל מפחד קהל, ושאצל אנשים מסויימים פחד קהל מתבטא בלחץ חריף יותר מאשר ידיעה על מוות במשפחה.
• בדיחה – הדרך הכי יעילה אבל הכי קשה היא לספר בדיחה, רצוי עצמית.
  דוגמה:  סיינפלד תמיד אומר שבהרבה הלוויות שהוא היה בהן המספיד היה מעדיף להיות בתוך הארון מאשר לדבר מול כל הקהל

מה לא לעשות בפתיחה

• לא לקבל שאלות – זה מסיח את הדעת והורס את המומנטום.  אפשר לקבל שאלות אחרי הפתיחה, אבל לא במהלכה.
• לנסות שני סוגי פתיחה ביחד – אפשר אך מסוכן, כי עשוי להיות מבלבל. הרושם שפתיחה אחת יצרה נועד להכניס את הקהל לתוך הנאום, וכאשר מופיעה עוד פתיחה לקהל לא ברור אם זה כבר הנאום עצמו.  עדיף להסתפק באחת.
• להקריא מהדף -תנו לראות את העיניים היפות שלכם.  הפתיחה היא המקום להתחבר לקהל ולתת לו את התחושה שאתם מתעניינים בו ומדברים במיוחד אליו.