מבוא לדיון: האם קפה צריך להיות מוכר לצרכי מס?

בשנת 1994 השיקו  האחים יריב וסהר שפע רשת בתי קפה חדשה בשם ‘ארומה’. שנתיים קודם השיקה אפל את מחשב ה-powerbook 100 הנייד שאיפשר שעות עבודה בחוץ.  קשה לשים אצבע על תחילתם של טרנדים חברתיים, אבל כנראה שבאמצע שנות התשעים התחיל בישראל ‘תור זהב’ של בתי קפה שנמשך עד היום  עם עשרות רשתות, אלפי סניפים ומיליוני לקוחות, ובאותה תקופה ממש הפכו המחשבים הניידים מצעצוע למתכנתים לכלי עבודה שנמכר במיליונים ומשמש כמעט כל עובד ידע.

שני השינויים הללו השתלבו ביצירת תרבות עבודה חדשה לחלוטין, שבה עשרות אלפי ישראלים עובדים כל יום מבתי קפה ברחבי הארץ,  משלמים מיליארדי שקלים לרשתות שמספקות להם שולחן, כיסא, אינטרנט, נקיון – וגם קפה.  אותם מיליארדי שקלים הם מוקד עבודה זו, שכן הם הוצאה זו אינה מוכרת כיום לצרכי מס, והדבר עשוי לגרום, לדברי שופט ביהמ”ש המחוזי בירושלים אבי גורמן, לגביית יתר ותשלום מס אי אמת.

בעבודה זו נדון במעמד שוק בתי הקפה מבחינת מס, ובמיוחד בפסק הדין ‘משרד בקפה נ. רשות המסים’.  נבחן את עקרונות מיסוי ההכנסה והניכויים למיסוי זה, ובמיוחד נדון בעקרון האינצידנטליות. לאחר מכן נשווה אותו לשינויים בשוק העבודה והעסקים ונראה האם פסיקה קודמת, ובמיוחד פס”ד ורד פרי רלוונטיים למדיניות הניכויים של רשות המסים כיום.