איך לפתח הומור בנאום
איך לפתח הומור (לחלק הקודם של המאמר: מתי להשתמש בהומור מול קהל)
לאורך 10 שנים של הוראת דיבור מול קהל לא הצלחתי ללמד אנשים להיות מצחיקים, וגם לא שמעתי על מישהו שהצליח, אבל ישנם כמה טיפים שיכולים לעזור לאנשים שיש להם קצת הומור במסגרת קטנה להבליט אותו (או לפחות את השנינות) כשעומדים מול קהל.
משפטים מוכנים
כל מי שעוסק באופן שוטף בדיבור מול קהל צריך להכיר כמה משפטים פשוטים כדי להוציא אותו מצרות. זה אולי נשמע לא ספונטני לעשות מחקר מקדים על הומור, אבל ישנן תקלות שהן כל כך שכיחות שההשקעה בלהכין ‘יציאה’ טובה כדי להתמודד איתן משתלמת מאד. כמו כן חשוב לדעת שחוץ מאשר סטנד-אפיסטים מקצועיים שחייבים להיות מקוריים (אם הם גונבים בדיחות הם יכולים להיתבע), רוב הנואמים משתמשים בבדיחות די ישנות וממחזרים אותם כל פעם מול קהל אחר.
את המשפטים האלה כדאי לשנן היטב כדי שהם יהיו זמינים תחת לחץ (אין דבר יותר מתסכל מאשר לחשוב על משפט המחץ רק אחרי הנאום), וכדי שהם יישמעו טבעיים עד כמה שאפשר.
- תקלת הגברה: ‘המיקרופון הזה הוא כמו אישתי. הוא לא נותן לי לדבר’
- תקלה כללית: ‘עשיתי פעם קורס דיבור מול קהל. את זה לימדו אותנו לא לעשות’
- חדר חם מדי: ‘פיוו… לא הזעתי ככה מאז שהגשתי את הדו”חות למס הכנסה’
- תגובה למחמאה: ‘וואו תודה. אני יכול לקבל את זה בכתב כדי להראות לחמותי?’
הומור עצמי – לחסרי טאקט
חסן נסראללה מספר בדיחה (תרגום לאנגלית) | לאנשים שאין להם ניסיון בהומור מול קהל ושיודעים שיש להם בעיית טאקט כדאי להתחיל עם הומור עצמי. להומור עצמי יש סיכון של הבכה עצמית – לספר בדיחה שתגרום לכם להיראות רע, אבל היתרונות הגדולים שלו מפצים על כך – הוא מקרין אנושיות וכך משיג אמפטיה, הוא עובד גם אם הוא לא מאד מצחיק, והכי חשוב שאף אחד בקהל לא נעלב ממנו. |
הייתרון בהומור עצמי זה שהוא מסוגל להשיג סלחנות מהקהל להרבה מאד בעיות שבאופן נורמלי הורגות את הקשב. לדוגמה אם דובר צריך לדבר על נושא משעמם, או מרגיש שהסגנון שלו קצת משעמם, הוא יכול להתחיל בהתנצלות מהסוג של ‘אני מקווה שכולכם לקחתם קפה כי עד סוף הנאום שלי אתם תצטרכו אותו’, ואם הדובר יודע שיש לו בעיה שהוא מדבר מהר אז אפשר לצחוק גם על זה שהוא תמיד חלם להיות שדרן ספורט, אבל דחו אותו הוא מדבר מהר מדי בשביל הכדורגל הישראלי.
הומור עצמי ופחד קהל
הומור עצמי הוא כלי מצויין להורדת פחד קהל, בגלל שהוא עוזר בהנמכת ציפיות. כאשר הדובר מתחיל בלהודות שהקהל מפחיד אותו הוא מסיר מעליו חשש גדול שמלווה רבים הסובלים מפחד קהל – הפחד שייראו את הפחד. מרגע שהנושא יצא החוצה כבר אין מה להסתיר וזה יותר קל. כמו כן כאשר מתלוצצים על הפחד קהל מרגישים יותר בנוח איתו (זו הסיבה שהומור שחור הוא כלי התמודדות עם טראומות). בסדנאות פחד במה שאני עושה, אני מעודד משתתפים לצחוק על עצמם ועל הפחד, וזה תמיד עובד.