איך לנתח נאום ולתת משוב בונה

משוב יעיל יכול לעזור לדובר לשפר את כושר הדיבור והנאום שלו, אבל חשוב מכך- מתן משוב יעיל יכול גם לעזור לזה שנותן את המשוב לשפר את עצמו.  מתן משוב הוא תהליך המביא לחידוד ההבנה של הנאום והמרכיבים שלו, עוזר בהבחנה בין עיקר וטפל, ועוזר להפוך את התחושה הכללית שנאום ‘עבד’ או ‘לא-עבד’ להבנה מושכלת של מה היה בו טוב ומה לא.
טיפים נוספים למשוב

1. לאסוף מידע.

   יש הבדל בין רושם כללי מנאום שבשבילו אפשר פשוט להקשיב, לבין משוב שמנסה להסביר ל-מ-ה דווקא אותו רושם נוצר. כדי לתת משוב מושכל חשוב לאסוף את כל המידע הרלוונטי.

   1. לרשום את מה שנאמר
      חשוב להקשיב עם עט ביד, ולהספיק לכתוב כמה שיותר, כי אחרי הנאום זוכרים הרבה פחות ממה שחושבים.
   2. לתמצת את עיקרי הדברים (לא מילה במילה)
      אי אפשר לכתוב את הנאום השלם – אנחנו מדברים ב100-150 מילים לדקה, אבל כותבים רבע מזה.  לכן חשוב לתמצת ולקצר.
   3. לחפש מרכיבים עיקריים: מבנה, טיעונים, דוגמאות
      לנצל את הידע שרכשנו על מה צריך להיות בנאום כדי לבדוק שהחלקים הדרושים קיימים: האם היתה פתיחה? האם הוצג מבנה? האם המבנה קויים? האם לכל טיעון יש הסבר? העם הוא מגובה בעובדות? וכדומה.
   4. להתרשם ממה שנאמר
      • להתרשם מהסגנון ולסמן
        סגנון הוא משהו חולף, שאחרי שהוא עבר קשה לשים עליו את האצבע. לכן חשוב תוך כדי הנאום לציין לעצמנו מה חשבנו על הסגנון, ולרשום את זה (אפילו במילה או שתיים).
      • להתרשם מהתוכן ולסמן
        אל התוכן אפשר לחזור גם אחרי, ולכן לא חייבים לרשום את ההתרשמות שלנו בזמן הנאום. עם זאת, זה עדיין עוזר להזכיר לנו אחר כך מאיזה דוגמה השתכנענו ואיפה הדובר קיבל שאלה ולא הצליח להתמודד איתה.

2. לגבש מסקנות

   אחרי שהנאום נגמר אפשר להסתכל על הדף ולהתעמק במה שאספנו ובמשמעויות של הנאום.

   1. לבדוק את המרכיבים השונים
      כדאי להתחיל בצ’ק-ליסט שבו אנחנו בודקים ברמה הבסיסית מה יש ומה חסר, ומה האיכות של מה שיש.
      • תוכן – לבדוק אם יש מבנה, ומה איכות הטיעונים
      • סגנון – איזה רגשות הדובר העביר ואיזה רושם הוא יצר?
        איך הדובר השתמש בעיניים, פנים, ידיים, גוף ותנועה?
      • הקשר -האם התוכן והנאום התאימו למקום, לזמן ולקהל?
   2. להעריך את האיכות
      זה השלב הכי רגיש וקשה, כי כאן אנחנו צריכים לחשוב מה בעצם אנחנו חושבים על מה שנאמר.  כאן כבר אין פעולה טכנית אלא צריך להיכנס לעומק של הדברים ולהחליט מה טוב ומה לא. ולמה.

3. להציג את המשוב

   אחרי שהחלטנו מה אנחנו חושבים על הנאום, צריך להציג את המסקנות הללו באופן שיביא מירב התועלת לדובר.
   קיימת רגישות אצל אנשים בקבלת ביקורת, ולכן כדי לשמר על הערך שלה צריך להעביר אותה באופן נכון.

   1. ביקורת בונה
      • אמינות – לא לחלק מחמאות סתם
        לעיתים קרובות מאד אנשים שמתקשים לתת משוב מעדיפים במקום להתמקד רק בחלקים הטובים. התוצאה היא שהדובר לא מקבל תמונה מאוזנת של איכות הנאום שלו, ובטווח הבינוני יבין שזה משוב שאי אפשר לסמוך עליו.  חושב להבין – אף נאום הוא לא מושלם, וכאשר יש לנו רק דברים טובים להגיד, המשמעות היא שאנחנו מתעלמים או מטשטשים את הדברים הלא-טובים.  זה פוגע באמינות שלנו. ביקורת בונה היא לא לתת מחמאות ריקות.
      • לכל משוב שלילי להוסיף הצעה לשיפור
        כדי להפוך את המשוב השלילי ליותר מועיל לדובר (וליותר קל לעיכול) צריך להוסיף לכל סעיף שלילי הצעה לשינוי. במקום “אתה לא יוצר קשר עין” לומר “אתה לא יוצר קשר עין, אני מציע שתצייר זוג עיניים על הדף”?
   2. ניתוח מקיף
   3. לרשום את כל הדברים גם אם לא מתכוונים להציג הכל.
   4. הצגה אפקטיבית
      צריך להתייחס למשוב הניתן מול קהל כמו כל נאום אחר – להכין ראשי פרקים, להשתמש בפתיחה ובסיכום, ולכל חלק במשוב להוסיף הסבר ודוגמה.