יש לי כתם אפל בעבר שלי – הייתי פעם קיבוצניק.
אמיתי. מקיבוץ דפנה בצפון הרחוק, עם לינה משותפת, בגדים מהמחסן והכל.
אז נכון, זה היה מזמן. ממש מזמן. כשהייתי ילד ודי השתקמתי מאז אבל כמה שריטות נשארו, ואחת מהן נוגעת לנושא של שיווק עצמי, שזה דבר שקיבוצניק לא אמור לעשות.
כי לכל אדם נורמלי קשה לשווק את עצמו (הסבר בהמשך) אבל לקיבוצניק לשעבר זה הרבה יותר קשה כי בקיבוץ הלחץ החברתי הרבה יותר חזק.
ואם מישהו נתפס כ’שוויצר’
הסנקציות הרבה יותר כואבות.
וכידוע בלי שיווק עצמי אחרים – פחות מוכשרים ומשקיענים עוקפים אותך.
לכן הייתי צריך ללמוד שיווק עצמי כמו שאנשים אחרים לומדים שפה זרה,
ובחיי -זה קשה בצורה בלתי רגילה.
בהתחלה כשכיר זה התבטא בתחושה שהבוס שלי לא העריך כמה קרעתי את התחת בשבילו. וההורים הקיבוצניקים אמרו לי ‘כשמישהו באמת טוב שמים לב’.
עאלק!! לקח לי שנים להבין כמה הגישה הזו שגויה ומסוכנת.
זו גישה שבוסים מתים עליה, אבל גורמת לשכירים להפסיד המון הזדמנויות לקידום,
כלומר להפסיד כסף.
נפל לי האסימון רק כשהקמתי את העסק. כשגיליתי שאפילו כמומחה ברטוריקה
היו לי המון מחסומים מלהגיד על עצמי דברים טובים.
דברים שאחרים אמרו עלי די בקלות. ולי זה לא היה.
דבר אחד טוב שכן טוב בקיבוצניקיות, זה להתרגל לא לוותר לעצמך.
אז לא ויתרתי: השקעתי בספרי ייעוץ, DVD’ים וגם בכמה סדנאות מושקעות, וחלק מהן היו אחלה, אבל היה לי קשה מאד ליישם, ובהדרגה הבנתי מה משותף לכולן:
הדרכות בשיווק עצמי עוזרות בעיקר למי שכבר יש לו יכולת רגשית ‘להידחף’.
למי שהיכולת הזו באה לו באופן טבעי ושוטף.
ולי לא היתה.
זה היה, כמו שאמרתי, לדבר בשפה זרה.
למזלי הרע – שהפך להיות מזלי הטוב – היה לי משבר עסקי גדול ב-2007
שהפך את השיווק להכרחי, ומשום מה המצב המחורבן של העסק עשה לי
קל להגיד לאנשים שאני ממש מתאמץ, וקורע את התחת, ואפילו שאני די מוכשר
במה שאני עושה. אבסורד נכון?
אז אני אוהב אבסורדים כאלו. הרבה תובנות עסקיות גדולות מגיעות מהם.
הסתקרנתי: איך זה שאני משווק את עצמי כל כך טוב רק כשהמצב כל כך רע?
אז חקרתי את הנושא לעומקו גיליתי שבזכות המשבר ובזכות עוד שתי תובנות,
פתאום שיווק עצמי הפך לשפת אם.
וכשהמשבר בעסק נגמר גיליתי שהיכולת החדשה לשיווק-עצמי נשארה.
בהדרגה הפכתי את היכולת הזו שנוצרה לי למשהו שאני יכול לתת לאנשים שצריכים לשווק את עצמם ולא מצליחים. כי הקיבוץ, או העדה, או המסורת או מה-שלא-יהיה גורם להם להיות צנועים בכל המקומות הלא נכונים.
ממש טכניקה להתגברות על מחסום הפולניות*.
זה עדיין לא 100% טבעי – ואולי אף פעם לא יהיה, אבל היום אני כבר סובל פחות ועושה את זה לא רע בכלל ואפילו משיג תוצאות מצויינות. לעצמי ולתלמידים.
והכי מצחיק שמאז גם יותר קל לי להשתמש בטכניקות שלמדתי בספרים וסדנאות.
ובזכות זה שהייתי צריך ללמוד שיווק עצמי כמו שפה זרה, הבנתי איך ללמד שיווק עצמי לאנשים אחרים שזו בשבילם שפה זרה.
ואת הטכניקה הזו אני מלמד ביום ראשון הקרוב בסדנה מיוחדת לשיווק עצמי.
- איך לשווק את עצמכם בלי להרגיש נדחפים.
- איך לשבח את עצמכם בלי לצאת שחצנים.
- איך לגרום לאחרים לראות את האיכויות שלכם ולחשוב שהם הבחינו בהן לבד.
רוצים ללמוד לשווק את עצמכם בלי מחסומים?
אז בואו מחר (28.9) בשש וחצי בערב לקמפוס שלנו בביה”ס לדיבור מול קהל ברמת גן (מפה), העלות היא רק 300 ש”ח, שזה בערך מה שמפסידים בכל שבוע
שבו אנחנו לא מצליחים לשווק את עצמנו כמו שצריך.
אזהרה: הסדנה הזו היא לא קורס מקיף שילמד את כל מה שיש לדעת בנושא, אלא פותחת את המחסום הרגשי שמקשה על אנשים להגיד על עצמם דברים טובים.
אז אם אתם משווקים את עצמכם בחופשיות ורק רוצים לעשות את זה יותר טוב כנראה שיש בחוץ סדנאות יותר מתאימות.
לדוגמה – אם קראתם את המייל הזה, וראיתם את 4 הטכניקות שהשתמשתי בהן, אתם לא צריכים את הסדנה.
מה שכן, היא גם תיתן כמה כלים שיגרמו לאנשים להגיד ‘וואוו’ מדי פעם כשתספרו על עצמכם, אבל הפוקוס העיקרי הוא על יותר טבעיות וחופשיות.
שווה נכון? אז תקליקו ותירשמו.
עוד דבר: בסדנאות האחרונות שלי היו לא מעט אנשים שקיבלו את ההודעה ופשוט הגיעו.
החדשות הטובות הן שבחלק מהסדנאות היה להם מקום והם מאד נהנו.
החדשות הרעות זה שבחלק מהסדנאות היה מפוצץ ואנשים שלא נרשמו התבאסו.
יש לי הרגשה שהסדנה הזו תהיה יותר מלאה מאחרות, אז תיכנסו לטופס ותמלאו פרטים.
נתראה מחר,
גיא
* ככה אשכנזים קוראים לזה.
המזרחיים קוראים לזה ‘להיזהר מעין הרע’ וזה ת’כלס אותו דבר- זה לא להגיד שאתה טוב כדי שלא יכעסו עליך.
