השיעור השני במכללה מתקיים שבועיים אחרי השיעור הקודם. זה סוג של אילוץ שתוכנת המנהיגות של המכללה (וישיבת הר-עציון שבה היא נמצאת) מחייבת ושדורש הרבה מאמץ ומחוייבות מהתלמידים.
הסיבה היא שהקורסים שלנו לא שמים דגש רק על ידע תיאורטי אלא על רכישת מיומנות מעשית להופעה מול קהל, ומיומנות כזו חייבת להתפתח כתהליך רצוף, ושבועיים בין שיעור לשיעור מקשים על הרצף. 
אז מה עושים? קודם כל מנצלים את זה שהחבר’ה האלו נרשמו לתוכנית מנהיגות ולכן אפשר לדרוש מהם יותר, ובעיקר אפשר לדרוש מהם לנהל את עצמם ולדאוג שיגיעו מוכנים לשיעור 2. דבר שני זה להפעיל לחץ קבוצתי, כלומר לנצל את זה שהם לומדים כקבוצה מגובשת, ולכן תזכורת לאחד יכולה להיות מופצת לכולם. אבל הדבר השלישי שצריך לעשות הוא להנמיך ציפיות ולקוות שהיתרון שבפריסה הרחבה הזו זה שאמנם ייתכן שהם יירכשו פחות ידע, אבל יש סיכוי טוב שהם ייזכרו אותו יותר זמן.
