אפשר לספור את מחזורי הגאות והשפל בכלכלה אחורנית עד ללילה שבו יוסףהסביר לפרעה שאחרי שבע שנים טובות תבאנה שבע שנים רעות, תקופות של שפל וגאות התחלפו ביניהן ללא הפסקה.
מאז, מטרה עיקרית של הכלכלה בימינו הוא למנוע מיתונים ומשברים. למעשה, התחום היוקרתי ביותר של לימודי הכלכלה באוניברסיטה (מאקרו כלכלה) עוסק בשאלה מה גורם למיתון ואיך מונעים אותו או לפחות מצמצמים את נזקיו.
חלק שלישי – מה לעשות עם עודפי התקציב
חלק ראשון – איך כלכלנים מבינים את העולם חלק 2 – כלכלת ישראל 2008
מכיוון שכרגע יש עודפי תקציב גדולים, ושהמשבר הפיננסי בעולם עדיין לא משפיע ישירות על תחזיות הצמיחה בישראל (תזכורת: כשג’ורג’ בוש נבחר, המצע הכלכלי שלו עסק באיך להתמודד עם עודפי התקציב שהיו), עלינו להתמודד עם ‘בעיה’ לא פשוטה – מה לעשות עם כ-7 מיליארד ש”ח פנויים. יש למעשה שלוש אפשרויות עיקריות:
- לקצץ מיסים
- להחזיר חובות
- להגדיל את הוצאות הממשלה.
אופציה א’ – קיצוץ במיסים
הקיצוץ במיסים נתמך על ידי כלכלני משרד האוצר וכן על ידי מספר פוליטיקאים מהימין כולל נתניהו. הרעיון הוא שנטל המס בישראל הוא במילא גבוה מדי, דבר שפוגע במוטיבציה של אנשים לעבוד, וכן ברצון של אנשי עסקים להחזיק את עסקיהם בישראל. לפי הצעה זו נטל המס על המעמד הבינוני-גבוה, שהוא מהגבוהים בעולם (ובאופן אירוני שווה לנטל על המאיון העליון) יופחת.
הצעה אחרת היא להנהיג מס-הכנסה שלילי, שבמסגרתו עובדים בשכר מינימום יקבלו תוספת מהמדינה, דבר שיעודד אותם לצאת לשוק העבודה.
מתנגדי ההצעה סבורים כי המשק גם כך בצמיחה מהירה מאד, אולי אף מהירה מדי ואין צורך להוסיף לו עוד דלק. לטענתם בכמה סקטורים בכלכלה יש ניצנים של בועה (שוק הנדלן בת”א, למשל) והורדת המס תאיץ אותה.
אופציה ב’ – החזר החוב הלאומי
החזרת החובות נתמכת על ידי בנק ישראל ובעיקר על ידי נגיד הבנק סטנלי פישר. נטל החוב של ישראל גם הוא מהגבוהים בעולם, ולכן כשליש מתקציב הממשלה מוקדש להחזר חובות. כמובן שכאשר החוב כה גדול הריבית עליו מסתכמת במיליארדי שקלים בשנה, דבר שייחסך אם נוכל להוריד את החוב.
יתרה מכך, כאשר החוב ייקטן ביחס לתוצר, המלווים יקבלו יותר אמון בכושר ההחזר של ישראל, ויסכימו להלוות לנו כסף בתנאים טובים וזולים יותר. עוד טיעון של תומכי החזר החוב הוא שהקטנת החוב תאפשר לממשלות עתידיות יותר גמישות אם ייקלעו בעתיד למשבר כלכלי וייצטרכו לקחת הלוואות גדולות (למשל כדי לממן מלחמה עם איראן).
מתנגדי ההצעה טוענים כי ניצול הכסף לקיצוץ מיסים או הגדלת ההשקעה בתשתית יאיץ את הצמיחה וייגרום לכלכלה הישראלית לצמוח מהר יותר. הדבר ייגרום למשק להיות גדול יותר ובעל כושר החזר טוב יותר. כתוצאה מכך, ממילא היחס בין החוב לתוצר יירד והיכולת לקחת הלוואות בתנאים טובים יותר תשתפר.
אופציה ג’ – הגדלת הוצאות המדינה
הגדלת הוצאות הממשלה נתמכת על ידי הארגונים החברתיים והחברות הכלכליות, כאשר כל ארגון תומך בהגדלה לכיוון התואם את הערכים שלו – חינוך, תשתיות, רווחה, התנחלויות וכד’. מבחינה כלכלית קיים הבדל עקרוני בין העברת הכספים להשקעה בתשתית לבין העברה לתשלומי העברה או לבטחון.
השקעה בתשתית
התומכים בהשקעה בתשתיות טוענים כי השקעה זו תניב פרות כלכליים ולכן בטווח הארוך הכסף יצדיק את עצמו ולמעלה מכך. תומכי הצעות אלו טוענים כי התשתיות בחלק מהתחומים בישראל מפגרות אחרי העולם המפותח דבר שפוגע בכושר התחרות שלה ומחליש את רווחיות העסקים או את פריון העובדים. כך למשל הקמת מחלפים תוזיל את התובלה ותחסוך זמן בפקקים, או שיפור החינוך יוציא לשוק העבודה עובדים משכילים ויעילים יותר. לפיכך, בטווח הבינוני, הפניית הכסף להשקעה בתשתית תשיג את אותו אפקט של קיצוץ המיסים – הגדלת הצמיחה, הגדלת התוצר, וכתוצאה מכך ירידה בנטל החוב ביחס לתוצר.
יתרה מכך, חלק מההצעות בתחום יכולות לשיג גם תוצאות בעלות ערך חברתי. למשל, שיפור החינוך בקרב אוכלוסיות חלשות ישפר את יכולתן להשיג מוביליות חברתית. סלילת כבישים ורכבות תקרב את הפריפריה להזדמנויות הכלכליות והתרבותיות במרכז הארץ וכדומה. מתנגדי ההצעעה טוענים כי חלק מההצעות אמנם בעלות ערך כלכלי, אבל חלקן הן פשוט אינטרסנטים המנסים לקדם פרוייקטים בעלי ערך כלכלי שנוי במחלוקת (כגון רכבת לאילת או אוניברסיטה באריאל) בתקווה לזכות ביוקרה או במכרזים להקמתם.
יתרה מכך, לטענת המתנגדים הפרוייקטים הללו לעיתים קרובות נגררים שנים ארוכות (רכבת תחתית בת”א), ולכן העלות שלהם תגיע כאשר מצב חשבון הבנק של הממשלה יהיה רע יותר.
טיעון אחרון של מתנגדי ההצעה נוגע לכך שמערכות השלטון בישראל אינן מצליחות להתמודד עם התקציבים שכבר יש להן ושעיקר עודפי התקציב מקורם בתת-ביצוע של פרוייקטים. לכן כל תקציב נוסף פשוט יחזור לרזרווה או יממן שחיתות
הגדלת ההוצאה לקצבאות, משכורות או בטחון
לבסוף, יש את התומכים בהפניית כספים למערכת הרווחה או הבטחון או למשכורות לפרופסורים והמורים. כאן הטיעון איננו כלכלי, אלא עוסק במטרות פוליטיות כגון צדק חברתי, החזרת קיצוץ וכד’. מכיוון שכך, הכלים הכלכליים אינם מתאימים להערכת וניתוח הייתרון שבהצעות אלו שכן הן מלכתחילה אינן מיועדות להיות ‘משתלמות’ (למרות שתומכיהן מנסים להציג אותן ככאלו). תוכניות אלו צריכות להיות מוערכות על ידי משלם המיסים כפי שכל אזרח שוקל כל מה הוא רוצה להוציא את הכסף שהרוויח.
מבחינת המתנגדים יש שפע של טיעונים כלכליים נגד הצעות אלו. העיקרי ביניהם הוא שהן נכנסות לבסיס התקציב ומתעגנות בהסכמים ארוכי טווח שלא ניתן לשנות אותם כאשר מזג האוויר הכלכלי מתחלף (כך תוספות השכר של ממשלת פרס ב-96 החמירו את המיתון של 97-8) ונעלמת היכולת הכלכלית לממן אותן. כמו כן הטענה היא שהוצאה זו באה על חשבון השקעות (בתשתית, בקיצוץ מס או בהחזר חוב) שתגדיל את הכלכלה ותאפשר גביית מיסים גבוהה עוד יותר בעתיד.
חלק ראשון – איך כלכלנים מבינים את העולם חלק 2 – כלכלת ישראל 2008