מאקרו כלכלה – הסבר למתחילים

אפשר לספור את מחזורי הגאות והשפל בכלכלה אחורנית עד ללילה שבו יוסףהסביר לפרעה שאחרי שבע שנים טובות תבאנה שבע שנים רעות, תקופות של שפל וגאות התחלפו ביניהן ללא הפסקה.
מאז,  מטרה עיקרית של הכלכלה בימינו הוא למנוע מיתונים ומשברים.  למעשה, התחום היוקרתי ביותר של לימודי הכלכלה באוניברסיטה (מאקרו כלכלה) עוסק בשאלה מה גורם למיתון ואיך מונעים אותו או לפחות מצמצמים את נזקיו. קיימת הסכמה נרחבת בין כל הכלכלנים מימין ומשמאל שהבנת הסיבות והפתרונות למחזורי גאות-שפל בעסקים הוא היעד העיקרי של רוב החוקרים ומקבלי ההחלטות בתחום.  .
ההבדל בין שמאל לבין ימין בעולם הכלכלי של היום הוא לגבי אופן הטיפול במשברים כלכליים.

חלק ראשון – איך כלכלנים מבינים את העולם

 חלק 2 – כלכלת ישראל 2008      חלק 3 – הצעות אלטרנטיביות לעודפי התקציב

עמדת הכלכלנים השמאליים (קיינסיאניים)

 בקוטב השמאלי של הכלכלה, הקייניסיאנים טוענים כי מיתון הוא תהליך שמזין את עצמו כאשר ירידה בביקוש גורמת לפיטורי עובדים שנאלצים להדק חגורה דבר שמקטין את הביקוש עוד יותר וחוזר חלילה.  לפיכך האופי הפסיכולוגי של המיתון מחייב את המדינה, לדעת הקיינסיאנים, להשתמש במשאביה בזמן מיתון ולהזרים כסף לשוק דרך קיצוץ במיסים (לקיינסיאנים ימניים יחסית) או דרך הגדלת הוצאות הממשלה כמו בעבודות תשתית, מענקים לציבור, ואפילו מלחמה.
המודל הקיינסיאני מאד נוח מבחינה מוסרית ופוליטית, כיוון שהוא מעודד את המדינה להוציא הרבה כסף כאשר הרבה אנשים במצוקה.
הביקורת על המודל הקיינסיאני היא שהוא מניח כי האזרחים טיפשים, ואינם מבינים כי הוצאות הממשלה של היום ימומנו על ידי כספי המיסים שלהם מחר. כאשר האזרחים מבינים זאת הם יחסכו יותר כדי להתכונן להעלאת המיסים העתידית ובכך תתמסמס מטרת הגדלת ההוצאות.

• דוגמאות למשברים קיינסיאניים –  7 השנים הרזות של פרעה, השפל הגדול בארה”ב (1929), המיתון הגדול בישראל (1964), קריסת בועת הנדלן ביפן 1989, משבר ההיי-טק (2001)
• דוגמאות לטיפול קיינסיאני מוצלח – יוסף ותוכנית האיזון שלו,  הניו-דיל  של הנשיא רוזוולט (1933), כניסת ארה”ב למלחה”ע ה-2, מלחמת ששת הימים, קיצוץ המיסים של בוש ב2001.
• דוגמאות לטיפול קיינסיאני כושל – יפן 1990-99, ממשלת שרון הראשונה,

 

עמדת הכלכלנים הימניים (מוניטריסטים וקלאסיקנים)

הצד הימני של הכלכלה נחלק לשניים – הקלסיקנים והמונטריסטים, כאשר לכל אחד דעה שונה.  המונטריסטים, על אף שהם נחשבים בישראל כימין קיצוני, דווקא מקבלים את הדיאגנוזה של קיינס לגבי האופי המעגלי של המיתון – הם לא מסכימים עם הפרוגנוזה.  לדעתם טיפול במיתון על ידי שפיכת כסף מהאוצר (טיפול ‘פיסקאלי’) יצליח לעיתים נדירות אבל לרוב ייכשל.  לטענתו של מילטון פרידמן, הוצאת כסף לוקחת הרבה זמן וכפופה לסחר-סוסים פוליטי ולכן עד שהפוליטיקאים מחליטים להגדיל את הגירעון ומוציאים את הכסף לוקח חודשים עד שנים. עד שהכסף מתחיל להשפיע, המיתון כבר הסתיים מעצמו (הם כולם מסתיימים מעצמם בסוף) והכסף רק מתדלק את הבועה שאחרי.  המונטריסטים מציעים להזרים ולנקז כסף מהמשק דרך מדיניות הבנק המרכזי (מדיניות ‘מוניטרית’) השולט בשער החליפין ובשער הריבית. מכיוון שהבנק המרכזי יכול להעלות או להוריד את הריבית תוך שעות, כושר התמרון שלו רב. 
המוניטריסטים גם סבורים שחלק גדול מהמשברים הכלכליים התחילו בנפילות בשווקים הפיננסיים שבהדרגה השפיעו על כלל הכלכלה.  משבר כזה לטענתם יכול להיפתר תוך שבועות על ידי נגיד הבנק המרכזי במקום תוך חודשים ושנים על ידי שר האוצר.

• משברים מוניטריים– נפילת הבורסה בניו יורק ב’יום שני השחור’  1997, התמוטטות הלי”שט הבריטי ב-1992, קריסת המטבעות של מדינות מזרח אסיה 1997
• דוגמאות לטיפול מוניטרי מוצלח –  הטיפול ב-11 בספטמבר, הטיפול האמריקאי בפשיטת הרגל של רוסיה וקריסת קרן LTCM ב-1998. אין דוגמה ישראלית טובה
• דוגמאות לטיפול מוניטרי כושל – המשבר הנוכחי בשוקי ההון בחו”ל, הנסיון של נגיד בנק ישראל לקצץ את הריבית בחורף 2001.

 הכלכלנים הקלסיקניים  מערערים על ההנחה שמיתון הוא חלק בלתי נמנע ממחזור העסקים.  לדעתם לכל תוצאה כלכלית יש סיבה מדינית, ולכל מיתון אפשר למצוא את הטעות שגרמה לו.  בראיה שלהם, אין דרך אמיתית למנוע משברים באופן אקטיבי, ולכן המדיניות הכלכלית הנכונה היא תמיד התערבות ממשלתית מינימלית שמונעת מונופולים ומאפשרת לשוק התחרותי לפעול ביעילות.

• דוגמאות למשברים רלוונטיים – משבר ההיפר-אינפציה בישראל (1984), בדרום אמריקה (כל שנות ה-28), ובגרמניה (ב-1921 וב-1929).
• דוגמאות לטיפול קלאסי מוצלח – הטיפול במשבר המטבעות במזרח הרחוק ב1997,  תוכנית הייצוב של השקל ב-1985, תוכנית נתניהו 2003. הדוגמאות הישראליות הן בין הכי טובות בכל העולם, אפשר להשתמש בהן בחו”ל.
• דוגמאות לטיפול קלאסי כושל – הטיפול במשבר הגדול לפני ה’ניו-דיל’, הטיפול במשבר בארגנטינה ב-2002

עמדת הסוציאליסטים

משמאל לכלכלנים הקיינסיאניים, למעשה מחוץ לתחום הכלכלה המודרנית, נמצאים הסוציאליסטים-קומוניסטים.  הגישה שלהם עוקפת את כל עולם הכלכלה והשוק החופשי, ומניחה שהמדינה יכולה וצריכה לנהל את כל הייצור במדינה.  לפיכך, בתיאוריה הקומוניסטית לא אמורים להיות מיתונים ומשברים – בתיאוריה הסוציאליסטית, אין סיבה לירידה בהיצע או בביקוש כיוון שהם נשלטים ‘מלמעלה’. כאשר מיתונים בכל זאת התרחשו, המדינה עשתה כל מאמץ להסתיר אותם או להסוות אותם כ’מעשה חבלנות’ של המערב הקפיטליסטי. התוצאה היא שמיתונים בכלכלות הקומוניסטיות ידועים לנו רק כאשר מיליונים מתים מרעב (רוסיה בשנות ה-30 וה-50, סין בשנות ה60-70, צפון קוריאה בשנות ה-90). סוציאליסטים במערב מניחים כי הפתרון לבעיות כלכליות מקורו תמיד במדינה, ולכן תפקיד המדינה בשעת מיתון הוא להעביר כסף לנפגעי המיתון על חשבון העשירים או על חשבון העתיד. מבחינה זו ההסתכלות הסוציאליסטית מתמודדת עם תוצאות המיתון ולא עם סיבותיו.

 חלק 2 – כלכלת ישראל 2008      חלק 3 – הצעות אלטרנטיביות לעודפי התקציב