נאום זה הוצג במסגרת ‘הייד פארק’ בנושא מצב מערכת המשפט בישראל במסגרת מועדון הדיון הציבורי

בדיון הציבורי הציגו המשתתפים עמדות שנגעו למערכת הרווחה ולמגבלות שלה – סוגיות משפטיות, אתיות וכלכליות כגון: מקורות אי השיוויון, היבטים שונים של העוני, וגישות שונות לטיפול בבעיית העוני.

להלן תקציר העמדות שהוצגו כפי שסוכמו במהלך הדיון.

תרבות ה’מגיע לי’ היא הסיבה לעוני

יעל – פסיכולוגית ומרצה

אני רוצה לדבר על הבעיות החברתיות של ישראל כמו שאני רואה אותן. אני חושבת שהן נובעות משתי בעיות – קודם כל גישת מגיע לי שאני רואה המון בציבור. והנושא השני הוא ילודה מרובה.

הנושא הראשון, של גישת ה”מגיע לי” מתייחס לאנשים שבונים על הקצבאות, על התמיכה ולא מתאמצים לממן את עצמם בכוחותיהם. בתור מי שעובדת במרפאה ציבורית, אני רואה המון אנשים בגיל העבודה, חלקים משכילים ובריאים שחיים על חשבוננו. בדלתיים סגורות אנחנו קוראים להם ‘פיצויעיטיס’ כי הם חושבים שצריך לפצות אותם על עוולות – אמיתיות או מדומיינות, אבל לא באמת טורחים לעבוד.

אנשים אלו, שלא טורחים להחזיק את עצמם גם יולדים הרבה ילדים. זה לא סתם שבני ברק ורהט הן הערים הכי עניות בישראל. אלו ערים שבהן הילודה גבוהה, מספר הנפשות גבוה, וגם שיעור העוני גבוה.
אם המשפחות הללו היו מבינות שלא תהיה להן תמיכה החל מהילד השלישי, אני בספק אם שיעור הילודה היה כל כך גבוה.

אני רוצה גם לחזק את הטיעונים הללו בכך שבישראל יש חוק חינוך חובה. המדינה משקיעה הון עתק בחינוך, ואנחנו נותנים את אבני היסוד כדי שיוכלו להתמודד עם שוק העבודה כמו שהוא. כל אחד על פי הישגיו יכול להגיע להשכלה גבוהה, ולכן אין סיבה להמשיך ולתמוך באלו שאינם רוצים לתמוך בעצמם.

הגישה הזו מערערת את היכולת והרצון של המדינה לשמר מדיניות של תמיכה לכל. אם הילדים הללו היו ידועים שמגיל 18 הם תלויים בעצמם עם היו מאמצים ללמוד יותר.

אודות מועדון הדיון הציבורי

במסגרת המועדון מתקיים מדי חודש ‘הייד פארק’ , כלומר דיון ציבורי פתוח בנושא אקטואלי, שבמסגרתו כל משתתף מציג את עמדותיו בזמן קצוב, ומקבל משוב מהמשתפים האחרים ומהמנחה גיא יריב. מטרת המועדון לשפר את השיח הציבורי ולאפשר דיון מעמיק בנושאים במחלוקת תוך לימוד רטוריקה ושיפור יכולת הנאום והשכנוע.
המועדון פתוח לקהל וכולל תמיכה במשתתפים שסובלים מפחד במה או שאין להם נסיון בדיבור מול קהל.