נאום בדיבייט: הטלת מס על מאכלים משמינים
נאום מתוך קורס דיבייט – נאום שהוצג בדיון ציבורי על מוסר ורפואה
לנאום הנגד – להצטרפות למועדון הדיבייט
בעבר נתפסה ההשמנה כבעיה אסתטית בלבד. כיום מוגדרת ההשמנה כמחלה המובילה לתחלואה נוספת כמו מחלות לב, מחלות כלי דם וסוכרת, זוהי מחלה כרונית המסכנת חיים. מגיפת ההשמנה אינה פוסחת גם על ילדים. בארה”ב כ-15 אחוזים מבני נוער הינם בעלי עודף משקל או מוגדרים כשמנים. כ-60 אחוזים מאוכלוסיית ישראל הינה בעלת משקל עודף ו-23 אחוזים הינם שמנים.
מנתוני משרד הבריאות לשנים של 2003 – 2004 עולה כי שיעור ההשמנה נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה בקרב בוגרים. אוכל מהיר או אוכל משמין לסוגיו גורם להשלכות ישירות על תהליך ההשמנה. הטלת מס על מאכלים מסוג זה, תוביל לקושי בצריכה ובנגישות למאכלים האלו, כמו כן תהווה תמריץ שלילי לאכילת מאכלים אלה. אני אציג שני טיעונים מדוע אני בעד הטלת מס על אוכל משמין, מאמר הבא שלשה טיעונים שונים מדוע אני נגד הטלת מס על אוכל משמין. אתחיל עם טיעוני, שמחזקים את הטלת המס על מאכלים משמינים:
- הטיעון הראשון הוא טיעון כלכלי
העלויות הנגרמות למדינה בה קיימת תופעת ההשמנה הן עצומות, ונפרסות על כל תחומי החיים בריאות, כלכלה וחברה. הטלת מס על אותם מאכלים, תגרום לכך שהנגישות לצריכה, תהיה קשה יותר דבר שיוביל לחברה בריאה יותר, ולהקטנת ההוצאות והמשאבים שהמדינה מקריבה היום למען אותם חולים. - הטיעון השני הוא טיעון חברתי
אנשים שסובלים מהשמנת יתר או מה שנקרא בלועזית OBESETY , מחשיבים עצמם לאנשים מוצלחים פחות, בעלי ערך עצמי נמוך יותר ובעיקר בעלי קשיי הסתגלות חברתיים גבוהים יותר מכל אדם “נורמאלי” . המהלך הזה של הטלת מס, יהווה מכשול לכל אותם קלי דעת שרוצים להגיע למאכלים הללו במהירות, ולכן יוביל להשלכות עתידיות של חברה עם אחוזי אבטלה נמוכים יותר, אנשים בריאים יותר (מבחינה מנטאלית) , ועם מודעות סביבתית גבוהה יותר.
הטעון הכלכלי
על הטיעון הכלכלי שלי אעמוד מכתבה שפורסמה בעיתון הארץ, בשנת 2006 , בסקירה מחקרית שערך צוות בראשות הכלכלן ד”ר עמיר שמואלי מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מחיר ההשמנה בישראל מגיע לכדי 6 מיליארד שקל בשנה . ששת מיליארד השקלים בשנה כוללים את העלות הישירה בגין ההשמנה (מחלות שנגרמות מהשמנה) , העלות העקיפה כתוצאה מהתמותה המוקדמת, והעלות העקיפה כתוצאה מהיעדרויות ממקום העבודה.
צרפת היא המדינה הראשונה שמתחילה לטפל בבעיה, בית הנבחרים שם העלה להצעת חוק את נושא המודעות להשמנת יתר, מאחר והוצאותיה השנתיות, כתוצאה ממחלת השמנת היתר, מגיעות לסכום אסטרונומי של 14 מיליארד יורו בשנה. סכומים אלה בלתי נתפסים על הדעת. הייתי רוצה שנחשוב לרגע ונבין: את הסכום האסטרונומי הזה יכולנו להשקיע בפיתוח תקציב החינוך, לצורך חינוך טוב יותר, או לחילופין, בתקציב הבריאות למחקרים שונים שיוכלו להציל אדם ממחלות חשוכות מרפא, אילו היינו מקשים על הנגישות למאכלים משמינים, החברה שלנו הייתה משגשגת ובריאה יותר. לדעתי הדברים היו קורים אילו אימצנו את המשפט ” אוכלים כדי לחיות , ולא אוכלים כדי ליהנות”.
בנוסף, קיימת נטייה של הורים לחסוך זמן, מאמץ וכסף, ולספק לילדיהם אוכל מהיר ולא בריא. דבר זה יוביל להשלכות עתידיות שאחר כך יעלו כסף רב כדי לנסות ולהחזיר את הילד למצב בריא, הכסף הזה יושקע במכוני כושר דיאטניות ועוד. בישראל קיים כבר מנגנון של הטלת מס על מוצרים מזיקים כמו מס הבלו על משקאות חריפים וסיגריות. אני בעד שאותו הדבר יעשה לגבי אוכל משמין , שכן אוכל זה מזיק לבריאות.
בנוסף אוכל זה ממכר וגורם לתוצאות מידיות ועתידיות שהפתרון להם הוא בסבל נפשי , כלכלי וחברתי רב על האנשים שצרכו אותו במידה לא מבוקרת. מחקרים רבים בעבר, הראו כי שוקולד שאחד ממרכביו הוא קופאין הינו אוכל ממכר, שוקולד נצרך ע”י כל קבוצות הגיל, חשוב לדעת כי קופאין הוא מרכיב תזונתי שלא מומלץ לילדים בכלל! המחירים הסמליים של מאכלים מסוג זה מובילים לצריכה רבה של הצרכן, והמוצר הזה חסר כל מרכיב תזונתי מזין.
הורים ואנשים בעלי חוסר מודעות לא מבינים שהמאכלים האלו הם רעל , באנגלית מאכלים אלה נקראים ג’אנק פוד, משמע אוכל זבל. הנגישות לאוכל הזה במחיר עממי או סמלי הופכים את הנגישות לדבר קל, שלא מצריכה חשיבה מוקדמת או סדר עדיפויות מסוים, האם עדיף לי בכסף הזה לקנות משהו נוסף במקום לבזבזו על אוכל יקר ומזיק. השמנת היתר מובילה להוצאות רבות במערך הבריאות, שכן אנשים אלה סובלים מהרבה יותר מחלות ומגיעים לביקורים תכופים יותר אצל רופאים ובתי חולים, דבר שבהחלט ניתן למנוע.
הטיעון החברתי
אם בוחנים את ההיבט החברתי ניתן לראות כי השמנת יתר חולנית עלולה לגרום לדיכאון, הימנעות מיחסים חברתיים, ויחסים אינטימיים. בנוסף לכך היא גורמת לקשיים במציאת עבודה. החברה המודרנית, בין אם הדבר ראוי ובין אם לאו, בנויה על מודל של רזה זה יפה. ברוב המקרים האנשים באמצעי התקשורת והמדיה, נראים אנשים חטובים ובריאים יותר. אדם שמן הוא אדם מתוסכל ברוב הפעמים, עם בטחון עצמי נמוך ועם יכולת הסתגלות חברתית די נמוכה. בחברה שלנו המודל הרזה הוא המודל המנצח והמודל השמן הוא המודל הנחות. לכן כדי להתקבל למקומות עבודה מסודרים אנשים שמנים צריכים להוכיח את עצמם יותר.
ברור לכל כי “כרטיס הביקור” הראשוני שלך הוא המראה שלך ואחר כך הכישורים שלך. בבחינה הראשונה, ברוב המקרים, האדם השמן נכשל, ולכן הוא צריך להוכיח את רמת הכישורים והביצועים שלו, יותר מהאחר על מנת להתקבל. כשילד אוכל את אותם מאכלים משמינים , הוא לא חושב על ההשלכות העתידיות שלו, כפי שהוצגו לעיל. מכאן שצריכה להיות מודעות מוגברת והטלת קושי על הנגישות לאותם מאכלים כדי לנסות ולמזער את הנזק העתידי.
אם נסתכל על תורת התועלתנות נראה שהתועלת לחברה עולה על הנזק לפרט. בכך שמגבילים את זכות הבחירה של אותו אזרח ומקשים על הנגישות לאוכל מסוג זה, על סיגריות או אלכוהול, מעלים את התועלת החברתית,
כשמקדמים את החברה שלנו לחברה מודעת ובריאה יותר. המשיכה הזו לאותם מאכלים משמינים כמו למשל ארוחות הילדים של מקדונלדס שמפתים ילדים ע”י משחקים בתוך ארוחה שמוגדרת כמתאימה לילדים אך היא עתירת קלוריות ומלאה בשומן רווי שילד לא צריך לצרוך, המאכלים והקינוחים הללו, מסוכנים לבריאות וקלים להשגה. את ההיזק האישי והסביבתי באכילת מוצרים משמינים, שהנגישות והזילות לרכוש אותם הייתה קלה למדי, צריך לדמות לאכילת רעל, מאכלים אלה מתפרקים לשומנים בגוף ואין להם שום ערך קלורי מזין, הם עתירי קלוריות ונזרקים ומזיקים לגוף בדיוק כמו שרעל היה מזיק לו.
הצטרפו למועדון דיבייט
עוד מאמרים מעניינים שתאהב:
נאום בדיבייט: נגד הטלת מס על מאכלים משמינים
נאום נגד הפלות – מתוך מועדון הדיון הציבורי
