הגדלת תכולת הפחמן ביערות
מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים בנושא של התמודדות עם התחממות גלובלית דרך ספיחת פחמן החוצה מהאטמוספירה. הטענה היא שאיסוף הפחמן מחליש את אפקט החממה בכך שהוא מקטין את כמות גזי החממה.
כל מי שהיה פעם ביער גשם ואח”כ בחורש של הקרן הקיימת, מבין מייד את ההבדל בצפיפות המאסה ליחידת שטח, ועד כמה קק”ל היא “מאותגרת פחמנית”. ככל שמאסת הצמחים ביער גדולה יותר, נצבר בה, כמובן, יותר פחמן, ועל ידי עידוד צפיפות היערות ניתן להגדיל את קיבולת הפחמן שלהם. כמובן שחלק מהבעיה נובע מכך שקק”ל נהגה שנים לנטוע רק עצי אורן – אלו אמנם גדלים מהר (וסופחים הרבה פחמן בדרך) ויוצרים חורשות מרווחות בהן אפשר לעשות פיקניק. מצד שני, חורשות אלו הן שממה אקולוגית של ממש, ופרט לאורנים לא גדל שם כמעט כלום. העובדה שאפשר להיכנס לחורשה כזו ולראות מקצה אחד את הקצה השני מוכיחה שכמות הצמחיה (ולכן כמות הפחמן שנאגרת בה) קטנה מאד ביערות אלו.
הגדלת תכולת הפחמן ניתן לביצוע באמצעות טכניקות יערניות מתאימות, למשל דילול צמחיה, וכריתה סלקטיבית הן פעולות המאפשרות ליער להמשיך בצמיחה בריאה לאורך שנים, ומאפשרים להילחם בשריפות מבלי להזיק ליער. במשך שנים נהוג היה בעולם המערבי להילחם עד חורמה בשריפות יער, וכתוצאה הצטברו בייערות מאסות גדולות של חומרי בערה, ובכל פעם שהתרחשה כבר שריפה היא הפכה לקטסטרופה. בסוף שנות השמונים (בעקבות מחקרים על השריפות בילוסטון) הוחלט לשנות גישה ולהניח לשריפות להתפשט כל עוד הן לא פוגעות בבני אדם. כתוצאה מכך היום מתרחשות שריפות בהיקפים נרחבים ביערות טבעיים.
בייעור מלאכותי, או כזה שמטרתו אגירת פחמן רצוי לאפשר מינימום שריפות, ולכן יש צורך לנהל טוב יותר את היער ולמנוע הצטברות חומרי בערה. את הדבר ניתן לבצע על ידי דילול תקופתי של הצמחיה, או כריתה סלקטיבית של עצים בוגרים (על ידי חברות כריתה בפיקוח נאות…). מצב זה, בצירוף הוספה ליער של צמחיה המעשירה את הקרקע שתפצה על אובדן הנוטריינטים הכרוכה בכריתה והדילול, יאפשרו ליער צמיחה ויאבילית לאורך זמן.
—————————-
מקורות: PA report, 1999, https://www.epa.gov/globalwarming/publications/emissions/us2001/landuse.pdf
יש לך מה להגיד בנושא? הצטרף למועדון הדיונים (debate)
רוצה ללמוד להכין ולהציג נאומים? הירשם לקורס דיבור מול קהל
