חופש ביטוי לפדופילים: בעד הלבנה חד פעמית של פורנוגרפיה פדופילית
מאמר לקראת מועדון הדיון הציבורי ב-7 בדצמבר 2009 בנושא: צנזורה וחופש הדיבור בישראל הירשם לדיון מועדון הדיון הציבורי מאמרים בנושאי חופש הדיבור מאמר זה רוצה להציג הצעה שנשמעת מזעזעת: לבצע חנינה גלובלית לכל הפורנוגרפיה הפדופילית שקיימת היום במטרה למנוע הפקה של פורנוגרפיה נוספת בעתיד. במסגרת זו כל הסרטים שקיימים היום באינטרנט ייסומנו ב’חתימה אלקטורנית’ בלתי ניתנת לזיוף שתסמן אותם ככאלה שהופקו לפני החנינה ומרגע זה יהיה חוקי לצפות ולהפיץ אותם. כל פורנוגרפיה פדופילית שאיננה חתומה תהיה פשע פלילי והחזקתה תגרור עונשי מאסר חמורים. באופן זה, מכיוון שיש כיום כמות עצומה של פורנוגפריה פדופילית לא יהיה תמריץ להפקה של ‘יצירות’ נוספות וכך יימנע הצורך בקורבנות נוספים. הדבר גם ייאפשר לפדופילים המודעים למפלצתיות של נטייתם אך לא מסוגלים להתגבר עליה למצוא ערוץ פורקן שהוא אמנם מגעיל אבל אינו מצריך קורבנות אדם נוספים ויהיה תחת פיקוח. במאמר זה אני רוצה להסביר את אופיה של הפדופיליה כמחלת נפש חשוכת מרפא, את ההבדל בין הפקת פורנוגרפיה המחייבת קורבנות לבין הצפיה בה שאינה מזיקה, וכן את התוצאות הצפויות של הצעתי. רקע – פדופיליה כמחלת נפש חשוכת מרפאפדופיליה היא פשע נוראי הפוגע בקורבנותיו וגרם להם צלקות לכל החיים. גרוע מכך, כמו זומבים בסרטי אימה ישנים, האונסע הפדופילי מזהם את נפשו של הקורבן ומגדיל באחוזים רבים את הסיכוי שיהפוך לתוקף מיני בעצמו. בכך הפושעים של היום גם מייצרים את הפושעים של מחר. ויחד עם זאת, פדופיליה היא גם מחלת נפש חשוכת מרפא. רבים מהפדופילים רואים בעצמם מפלצות ומנסים ללא הצלחה לרפא את עצמם, לעיתים תוך פניה לפגיעה עצמית או לאובדנות. למרבה הצער הפסיכיאטריה של ימינו איננה יוכלה לרפא פדופילים. גם מערכת המשפט שלנו חסרת אונים להגן על החברה כשהיא מתמודדת עם פדופיל שנתפס, נאסר, ריצה את עונשו ועכשיו זכאי להשתחרר חזרה לסביבה בה הוא עשוי בהסתברות של כ-70% לשוב ולתקוף ילדים חפים מפשע וחסרי מגן. הפורנוגרפיה הפדופילית – ההבדל בין צופים ליוצריםחוסר אונים זה בטיפול בפדופיליה עצמה מביא את מערכת המשפט ואת התקשורת להכריז מלחמה דווקא על ההיבט הכי פחות מזיק של התופעה – הפורנוגרפיה הפדופילית. מאבק זה אמנם מצליח להכניס פדופילים לכלא, אולם הוא מכניס דווקא את הבלתי אלימים ואת אלו שלא פגעו בקטין. הצלחת המאבק, לרבות ההתגייסותה הנרחבת של תעשיית הפורנוגרפיה האמריקאית למאבק הפכו את החיפוש אחר פורנוגרפה שכזו לקשה מאד – למעשה כיום כמעט בלתי אפשרי למצוא כיום אתר המציג תמונות עירום של קטינים (אתם יכולים לבחון אמירה זו, שימו לב שכל אתר פורנו אמריקאי שמבטיח ‘teens’ מציג בני 18 ומעלה) ופדופילים נעזרים בקבוצות דיון ושרתי שיתוף קבצים ונמנעים מלשמור את הקובץ על מחשביהם. זה דרך אגב לא עוזר להם כי מעבדות הזיהוי הפלילי יודעות לאתר את היסטוריית הגלישה גם לאחר שנמחקה. אז מה רע במלחמה בפורנוגרפיה הפדופילית? מה שהיה רע במלחמה נגד פורנוגרפיה רגילה עד שנות ה-80, ומה שרע בכל איסור חוקי על פעילות שאינה גורמת נזק לכשעצמה. פדופילים שאינם יכולים לספק את יצריהם בצפיה בפורנוגרפיה ייטו יותר לחפש סיפוק ב’דבר האמיתי’ ולתקוף ילדים. זה גם מעסיק את הבלשים, השופטים והסוהרים בלהתמודד עם אנשים שצפו באונס של ילד במקום למצוא להעניש את האנשים שביצעו אונס בילד. אבל מה שרע באמת במלחמה הזו זה שהיא מבלבלת בין שתי פעולות שאינן קשורות זו לזו ושהאחת מהן מסוכנת לאין ערוך מהשניה. המדובר בהבדל שבין צפיה בפורנוגרפיה לבין הפקה של פורנוגרפיה פדופילית. בעוד הצפיה איננה גורמת שום נזק לסביבה, הרי שלצורך הפקת סרט פורנוגרפיה פדופילי יש צורך לאנוס ילד ולהרוס את חייו. האיסור השווה על שתי הפעולות מונע את האפשרות להתמקד בנוראית מביניהן. ומכיוון שוידיאופורנוגרפי מופק פעם אחת אבל נצפה אלפי פעמים, קל יותר ‘לצוד’ ולהעמיד לדין את הצופים מאשר את המפיקים. הלבנה רטרואקטיבית – איך ההצעה תעזורבמידה ותוכרז על מבצע של הלבנה ותיוג של כל הפורנוגרפיה הפדופילית יוכלו כל הסובלים מהמחלה לבוא על סיפוקם החולני באינטרנט תוך ידיעה שהם אינם גורמים לפגיעה בילד נוסף. בהנחה שרבים מהפדופילים רוצים להשתקם ומתקשים בכך, פעולה זו תוכל להקל עליהם בגמילה. אבל החשיבות העיקרית של הלבנת הפורנוגרפיה הקיימת היא הירידה בביקוש להפקת פורנו חדש. מכיוון שרוב הפדופילים יעדיפו לצפות בחומר החוקי, ייעלם רוב (ואולי כל) הביקוש לחומרים חדשים. באופן זה ייקטן מאד התמריץ להפיק פורנוגרפיה פדופילית וה’תעשיה’ הזו תיצטמצם עד שתיעלם. הצמצום במספר ההפקות החדשות יהפוך כל סרט פדופילי חדש לבולט יותר, וייאפשר לרשויות החוק להקדיש יותר משאבים לתפיסת אלו שהכינו אותו ולהעמדתם לדין. דבר זה יגדיל את ההרתעה ויסייע בהכחדת התופעה. דבר אחרון נוגע לטיפול בפדופילים – מאחר והקבצים ה’מולבנים’ יהיו מוכרים ובפיקוח ניתן יהיה לשתול בהם ‘תשדירי-שירות’ שיעודדו פדופילים לקבל טיפול. הדבר דומה למלחמה בסיגריות שנעשית לא דרך קרימינליזציה והעמדה לדין של מעשנים אלא באמצעות חקיקה, פיקוח ופירסום המופנה למעשנים. אפשר להשוות את זה לכך שעל כל חפיסת סיגריות מוסברים הנזקים שהיא גורמת, בעוד שעל שקית הרואין שנקנית מדילר ברחוב אין כתובת כזו. לסיכוםפדופיליה היא אחד הפשעים הנוראים שקיימים בסביבתנו, אבל חשוב לדעת להתמודד איתה באופן שתגרום הכי פחות נזק. במאמר זה אני מציע דרך להפחית את הפגיעה בילדים על ידי ‘הלבנה’ של כל הפורנוגרפיה הפדופילית הקיימת באינטרנט כיום וסימונה בחתימה אלקטורנית שתזהה אותה כ’מולבנת’. הדבר ייאפשר להפריד בין המאבק בין פדופילים ‘פאסיביים’ שאינם פוגעים בילדים אלא רק צופים בפורנוגרפיה לבין אלו שמחפשים קורבנות, תוקפים אותם ומצלמים את מעשיהם. אפשר לטעון ששתי הקבוצות מורכבות מקניבלים, אבל אני מעדיף אלף אנשים שצופים ב’שתיקת הכבשים’ מאשר חניבעל לקטר אחד ברחוב.
| מועדון הדיון הציבורי |
הירשם עכשיו לדיון הציבורי
You may also like
חופש הדיבור – למה זה טוב ואיזה זכויות הוא כולל
סיכום דיון ומאמרים – על חופש הביטוי ועל צנזורה
