למה קפה צריך להיות הוצאה מוכרת

כל עצמאי צריך לשלם מס הכנסה על הרווחים שלו. חשוב להדגיש שהמס הוא רק על רווחים, לא על כל ההכנסות. במלים אחרות, אם לעסק של העצמאי היו הוצאות, הוא לא אמור לשלם עליהן מס, ואלו הן ‘הוצאות מוכרות’.

מה הן הוצאות מוכרות

המדינה רוצה שעצמאים יעבדו וירוויחו כסף (כי אז הם משלמים יותר מסים), ולכן יש מאמץ לתכנן את המס בצורה שייגרום כמה שפחות נזק.  והוצאות מוכרות הן דרך לעודד עצמאים להשקיע בעסק שלהם ולהגדיל את הפעילות.

מצד שני, לא כל הוצאה יכולה להיות מוכרת, כי אז עצמאים יבקשו החזרי מס על כל הוצאה, ולמעשה לא ישלמו מס בכלל.  לכן המדינה מכירה רק בהוצאות עסקיות, כלומר הוצאות הכרחיות כדי להכניס כסף.  ההבחנה הזו היא מורכבת מאד ויש המון ספרות שעוסקת באיזה הוצאות מוכרות ואיזה לא.

מדוע המדינה סירבה להכיר בקפה כהוצאה מוכרת

בעבר המדינה הכירה בהוצאות ארוחה ושתיה לעצמאים.  אמנם בסכומים נמוכים, אבל לפחות באופן סמלי היתה הכרה בכך שאלו הוצאות ‘בתפקיד’.  מאז שנות השבעים ההכרה פחות או יותר נעלמה מתוך הנחה שהעצמאי היה אוכל ושותה גם אם לא היה עובד, ולכן אכילה ושתיה אינן חלק מההוצאות העסקיות.

למה המדינה טועה ובתי קפה הכרחיים לחלק מהעצמאים?

כל מי שהולך לבית קפה וודאי שם לב שהמון אנשים מגיעים אליהם לצורכי עבודה.  כש’ארומה’ או ‘ארקפה’ מלאות בפרילאנסרים עם לאפטופ או סטרטפאיסטים שנפגשים עם משקיע, זה ברור שהם שם לצרכי עבודה.  ברור שהקפה הוא למעשה תירוץ כדי לקבל את הזכות לקבל שולחן, אינטרנט, מוזיקת רקע ושאר דברים הכרחיים לצורך עבודה.

בית הקפה למעשה מחליף עבור רבים את המשרד המסורתי ומדיניות המס מתאלמת מהצורך הזה.